וַיִּקָּחֵ֣נִי יְהֹוָ֔ה מֵאַחֲרֵ֖י הַצֹּ֑אן וַיֹּ֤אמֶר אֵלַי֙ יְהֹוָ֔ה לֵ֥ךְ הִנָּבֵ֖א אֶל־עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

וְדַבַּרְנִי יְיָ מִן דִירָא מִבָּתַר עָנָא וַאֲמַר לִי יְיָ אֱזֵל אִתְנַבֵּי עַל עַמִי יִשְׂרָאֵל:

ויקחני - מוכרח הייתי. ועוד פירש טעם אחר: בעבור שאמר לו: ואכול שם לחם, אמר לו: אינני כמו נביאי השקר המתנבאים בעבור לחם ולא בן נביא שקר, כי אין לי צורך ללחם כי בוקר אנכי.

ומלת בולס - אין לה חבר ובלשון ישמעאל כמו מיבש ושקמים פרי דומה לתאנים ואיננו במקומות האלה, ובלשון ישמעאל גמין גם שקם והנה לא התנבאתי בעבור צורך ואיך אניח דברי השם שציוני להתנבא, ואשמע אליך שתאמר לא תנבא?!

ויקחני ה׳. אבל מבלי הכנה לקחני ה׳ ממה שהייתי הולך אחר הצאן לרעות אותם וצוה אותי ללכת ולנבאות:

ויקחני ה', רק ה' לקחני ובחר בי נגד רצוני, ויאמר אלי לך הנבא אל עמי ישראל, ששלחני בשליחות רק אל ישראל שהם עשרת השבטים לא אל שבט יהודה כדבריך: