וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה וְהֵבֵאתִ֥י הַשֶּׁ֖מֶשׁ בַּֽצׇּהֳרָ֑יִם וְהַחֲשַׁכְתִּ֥י לָאָ֖רֶץ בְּי֥וֹם אֽוֹר׃

וִיהֵי בְּעִדָנָא הַהִיא אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים וַאֲכַסֵי שִׁמְשָׁא כַּד בְּטַהֲרָא וְאַקְבֵּיל לְאַרְעָא בְיוֹם נְהוֹר:

והיה - אשנה המנהג לבוא השמש בחצי היום, כדרך: וקדר עליהם היום.

והבאתי. אשקיע את השמש בעת צהרים בזמן תקפה ר״ל בעת ישבו בהשקט ושאנן תבוא הצרה פתאום:

והחשכתי. אביא חושך על הארץ ביום שיש בו אור רב והוא כפל ענין במ״ש:

והבאתי. ענין שקיעה כמו ובא השמש וטהר (ויקרא כ״ב:ז׳):

בצהרים. הוא חצי היום:

והיה ביום ההוא והבאתי את השמש בצהרים, עתה תפס ציור ג' שיתהוה חשך בארצם, בין מלמעלה שיבא השמש והוא משל אל הסתלקות ה' מאתם ואל שיחשך מזלם והצלחתם, וגם והחשכתי לארץ שיהיה חשך מצד הארץ מלמטה שיהיה ענן וערפל שזה מיוחס אל הארץ, וזה משל אל שיסכל עצתם ויכשיל גבורתם, ושניהם יהיו שלא כטבע וכסדר העולם ועז"א בצהרים ביום אור: