וַאדֹנָ֨י יֱהֹוִ֜ה הַצְּבָא֗וֹת הַנּוֹגֵ֤עַ בָּאָ֙רֶץ֙ וַתָּמ֔וֹג וְאָבְל֖וּ כׇּל־י֣וֹשְׁבֵי בָ֑הּ וְעָלְתָ֤ה כַיְאֹר֙ כֻּלָּ֔הּ וְשָׁקְעָ֖ה כִּיאֹ֥ר מִצְרָֽיִם׃

ובצעם בראש כולם. ומאני מקדשא בשביא יהכון ובצעם כמו ממונם יגלה בראש כולם:

וַיָי אֱלֹהִים צְבָאוֹת דִי נָזֵיף בְּאַרְעָא וְזִיעָא וְיִצְדוּן כָּל דְיָתְבִין בָּהּ וְיַסֵיק עֲלָהּ מְלַךְ בְּמַשִׁרְיָתֵיהּ דִסַגִי כְּמֵי נַהֲרָא וְיַחֲפִינָהּ כוּלָהּ וְתִשְׁתְּקַע כִּנְהַר מִצְרָיִם:

ואדני - הטעם שיגזור גזירה עליה.

ותמוג - הפך תולדתה כי היא יבישה.

ואבלו כל יושבי בה - כדור המבול.

ועלתה - וטעם ועלתה כיאור - שיעלה בתמוז.

ותמוג. מל׳ המגה והמסה:

ואבלו. ענין השחתה כמו אבלה אדמה (יואל א):

ושקעה. ענין נפילת הדבר בעומק כמו אשקיע מימיהם (יחזקאל לב):

וה' צבאות הנוגע בארץ ותמוג, נגד מ"ש למעלה (ח' ח') העל זאת לא תרגז הארץ, שמרמז על המרד שנתהוה ביניהם, והלשון מורה שהארץ רגזה מעצמה, יאמר פה שזה היה ע"י ה', שמרד העם שהמשיל לרוגז הארץ, ושטיפת האויבים את העם לגולה שהמשיל לעליית היאור המכסה את הארץ, כ"ז לא היה מקרה, רק ע"י ה'. הוא נוגע בארץ ותמוג ונעשה המרד. כמ"ש ראיתי ה' נצב על המזבח, וכן ע"י ה' עלתה כיאור כולה וכסוה האויבים כנ"ל שם כ"ז היה ע"י השגחת ה':