הפסוק מזכיר את נשיא שבט זבולון, אליאב בן חלון. לפי פשט הכתוב זהו שמו של מנהיג השבט בזמן המניין, אחד משנים עשר הנשיאים שנבחרו לעמוד עם משה ואהרן. שבט זבולון בא כאן שלישי בין בני לאה, לאחר יהודה ויששכר, בהתאם לסדר המחנה שיתואר בפרק הבא. התורה ממשיכה בתיעוד המסודר של ראשי השבטים, המזכיר לכל אחד את שם הנשיא ואת שם אביו. אין בפסוק זה תוספת פרשנית מעבר למסירת שם הנשיא, והוא ממשיך את הרשימה המכבדת את כל שבט ושבט בייצוג נשיאו.