בְּמִדְבַּר י׳ · ל״ב

וְהָיָ֖ה כִּי־תֵלֵ֣ךְ עִמָּ֑נוּ וְהָיָ֣ה ׀ הַטּ֣וֹב הַה֗וּא אֲשֶׁ֨ר יֵיטִ֧יב יְהֹוָ֛ה עִמָּ֖נוּ וְהֵטַ֥בְנוּ לָֽךְ׃

במילים פשוטות

והיה כי תלך עמנו, והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך. רש״י מבאר איזו טובה היטיבו לו: כשהיו ישראל מחלקים את הארץ, היה דושנה של יריחו חמש מאות אמה על חמש מאות אמה, והניחוהו מלחלק, ואמרו שמי שייבנה בית המקדש בחלקו יטלנו, ובינתיים נתנוהו לבני יתרו. חזקוני מבאר ש״אשר ייטיב ה' עמנו״ הוא להוסיף על שבעת העממים. הפסוק משלים את הבטחת משה לחובב: אם ילך עמם, יחלוק בכל הטובה שה' ייטיב לישראל. ההבטחה התקיימה בפועל, כפי שמבאר רש״י, בנחלה מיוחדת שניתנה לצאצאי יתרו באזור יריחו. כך הראה משה לחובב שהצטרפותו לישראל תזכה אותו ואת זרעו בחלק ממש בטובת הארץ, כדי לשכנעו להישאר עם העם.
מבוסס על רש״י, חזקוני, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

והיה הטוב ההוא. מַה טּוֹבָה הֵטִיבוּ לוֹ? אָמְרוּ, כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְחַלְּקִין אֶת הָאָרֶץ, הָיָה דֻּשְׁנָהּ שֶׁל יְרִיחוֹ ת"ק אַמָּה עַל ת"ק אַמָּה וְהִנִּיחוּהוּ מִלַּחֲלֹק, אָמְרוּ מִי שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּחֶלְקוֹ הוּא יִטְּלֶנּוּ, וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נְתָנוּהוּ לִבְנֵי יִתְרוֹ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב שֶׁנֶּאֱמַר "וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים" וְגוֹ' (שופטים א'):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וִיהֵי אֲרֵי תֵזִל עִמָנָא וִיהֵי טָבָא הַהוּא דִי יוֹטִיב יְיָ עִמָנָא וְנוֹטִיב לָךְ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

אשר ייטיב ה׳‎ עמנו להוסיף על שבעה עממים כדכתיב והרחבתי את גבולך והטבנו לך מאותו הטוב. וי״‎מ שנדרו לו את ארץ הקיני הוא שכתוב באברהם אבינו את הקיני ואת הקניזי לכך נקרא שמו קיני בהרבה מקומות כדכתיב וירא את הקיני, ויאמר שאול אל הקיני.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ וְגוֹ׳ וְהָיָה וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל לוֹמַר וְהָיָה פַּעַם שְׁנִיָּה. עוֹד, כָּל הַכָּתוּב מְיֻתָּר, שֶׁהֵן הֵן הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בְּמַאֲמָר רִאשׁוֹן. וְיִתְבָּאֵר לִשְׁתֵּי הַסְּבָרוֹת: לִסְבָרַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר תֵּיבַת ״וְהָיָה״ וְגוֹ׳ נִמְשֶׁכֶת עִם מַה שֶׁלְּמַעְלָה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ - ״וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם״, וְהָיָה כְּמוֹ כֵן כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ תֵּחָשֵׁב בְּמַדְרֵגָה זוֹ, וְלֹא תִהְיֶה בְּגֶדֶר נֵר לִפְנֵי חַמָּה וּלְבָנָה כְּמַאֲמָרְךָ לְדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וּלְדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ יִרְצֶה שֶׁתַּעֲמֹד בְּמַצָּב זֶה גָּדוֹל בְּעֵינֵינוּ.

וְאָמְרוֹ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, לְדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁרָצָה לָלֶכֶת וְלַחְזוֹר, אָמַר אֵלָיו אֵין נָכוֹן לָלֶכֶת וְלַחְזוֹר, כִּי אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתְּהֵא מָצוּי בְּעֵת אֲשֶׁר ה׳ יִתֵּן הַטּוֹב לְעַמּוֹ, כְּדֵי שֶׁנֵּטִיב לְךָ בַּחֵלֶק הַיָּפֶה מִמֶּנּוּ, אֲשֶׁר לֹא כֵן אִם לֹא תִהְיֶה מָצוּי בְּעֵת חִלּוּק הָאָרֶץ. וְנִתְרַצָּה עַל הַדָּבָר, אֶלָּא שֶׁאַחַר זְמַן כְּשֶׁרָאָה שֶׁנִּגְזְרָה גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל לְהִתְעַכֵּב בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, הָלַךְ לַעֲשׂוֹת דְּבָרוֹ הַטּוֹב לְגַיֵּר בְּנֵי עִירוֹ וְחָזַר, וְנִמְצָא בְּעֵת הֲטָבַת ה׳ לְיִשְׂרָאֵל כְּמַאֲמַר מֹשֶׁה. וּלְדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ גַּם כֵּן נִתְכַּוֵּן לוֹמַר לוֹ שֶׁלֹּא יִרְאֶה בְּעֵינֵי עַצְמוֹ הֱיוֹתוֹ גֵּר שֶׁיִּהְיֶה בְּמַדְרֵגָה שְׁפֵלָה מֵהָעָם, כְּמַאֲמַר ״כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי״ שֶׁיּוֹרֶה שֶׁחָפֵץ לָלֶכֶת בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַכִּירִין. לָזֶה אָמַר לֹא כֵן הוּא, אֶלָּא וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה׳ יִהְיֶה עִמָּנוּ, פֵּרוּשׁ, עִם כֻּלָּנוּ יַחַד, שֶׁלֹּא יַחְשְׁבוּהוּ בְּמַדְרֵגָה שְׁפֵלָה מֵהֶם. וְעוֹד שֶׁיִּהְיֶה לְךָ חֵלֶק הַטּוֹב וְהַמֻּבְחָר שֶׁבַּחֲלָקִים, וְהוּא מַאֲמַר ״וְהֵטַבְנוּ לָךְ״.

מקור: ספריא · נחלת הכלל