וַיִּשְׁמַ֨ע מֹשֶׁ֜ה אֶת־הָעָ֗ם בֹּכֶה֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔יו אִ֖ישׁ לְפֶ֣תַח אׇהֳל֑וֹ וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְהֹוָה֙ מְאֹ֔ד וּבְעֵינֵ֥י מֹשֶׁ֖ה רָֽע׃

בכה למשפחתיו. מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת נֶאֱסָפִים וּבוֹכִים לְפַרְסֵם תַּרְעֻמְתָּן בְּגָלוּי. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (יומא ע"ה) לְמִשְׁפְּחֹתָיו, עַל עִסְקֵי מִשְׁפָּחוֹת -עַל עֲרָיוֹת הַנֶּאֱסָרוֹת לָהֶם:

וּשְׁמַע משֶׁה יָת עַמָא בָּכַן לְזַרְעֲיַתְהוֹן גְבַר בִּתְרַע מַשְׁכְּנֵה וּתְקֵף רוּגְזָא דַיְיָ לַחֲדָא וּבְעֵינֵי משֶׁה בִּישׁ

בוכה למשפחותיו. שהתחברו המשפחות לבכות כאשר יעשו בבכותם על מת:

איש לפתח אהלו. בפרהסיא:

ובעיני משה רע. פעל עבר או תחסר מלת היה:

וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אׇהֳלוֹ. כִּי אֵין לוֹמַר שֶׁנִּתְקַבְּצוּ מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת וּבָכוּ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר ״אִישׁ לְפֶתַח אׇהֳלוֹ״, אֶלָּא וַדַּאי עַל עִסְקֵי מִשְׁפְּחוֹתָיו. ״וַיִּחַר אַף ה׳ וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע״, דַּוְקָא עַכְשָׁיו, אֲבָל קֹדֶם לָכֵן הָיָה רַע בְּאָזְנֵי ה׳ לְבַד כִּי מֹשֶׁה לֹא הֵבִין כַּוָּנָתָם. וּמַה שֶּׁאָמַר ״זָכַרְנוּ״ לְשֶׁעָבַר מַשְׁמָע, וַ״אֲשֶׁר נֹאכַל״ מַשְׁמָע לְהַבָּא, כָּךְ אָמְרוּ, שֶׁבְּכָל זְמַן שֶׁאָמַרְנוּ לְשֶׁעָבַר ״נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה״, בְּאוֹתוֹ זְמַן ״זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל״ לְהַבָּא כְּשֶׁנָּבֹא שָׁם. וּמַה שֶּׁאָמְרוּ ״חִנָּם״ מִן הַמִּצְוֹת, יִתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת ה׳ לְקַמָּן פָּרָשַׁת פִּינְחָס (כו סד) שֶׁעַל תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת אָמְרוּ כֵן.

וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה. בַּקָּצֶה מַמָּשׁ, עַל כֵּן בָּרְחוּ כָּל הָעָם מִקָּצֶה בִּרְאוֹתָם כִּי סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה נִשְׂעֲרָה מְאֹד, וּבָרְחוּ לְתוֹךְ הַמַּחֲנֶה כִּי הָיוּ יְרֵאִים לִהְיוֹת בַּקְּצָווֹת. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ״, לֹא מָצִינוּ בְּכָל הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרָא הָעֵרֶב רַב אֲסַפְסֻף כִּי אִם כָּאן, לְפִי שֶׁ״סַּפְסֻף״ שְׁנֵי פְּעָמִים סוֹף, וּרְצוֹנָם לוֹמַר כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בְּכָל סוֹף וָסוֹף מִן הַמַּחֲנֶה, בִּרְאוֹתָם שֶׁסְּבִיבָם בָּעֲרָה אֵשׁ ה׳ עַל כֵּן בָּרְחוּ בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ״, בָּאֶמְצַע כָּאָמוּר.

וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי יא א) דָּרְשׁוּ: בַּקְּצִינִים שֶׁבַּמַּחֲנֶה אוֹ בַּמּוּקְצִים שֶׁבַּמַּחֲנֶה, וְאֵין הַלָּשׁוֹן מְחֻוָּר אֶצְלִי, כִּי כָּל קָצֶה אֵינוֹ לְשׁוֹן קָצִין, וְלֹא לְשׁוֹן מוּקְצֶה. וְנִרְאֶה לִי שֶׁהַכֹּל מוֹדִים שֶׁאֵין קָצֶה יוֹצֵא מִידֵי פְּשׁוּטוֹ, שֶׁמְּדַבֵּר בְּקֵץ הַמַּחֲנֶה, כִּי כָּל מִקֵּץ לְשׁוֹן סוֹף הוּא. אַךְ שֶׁלְּכָל קָצֶה יֵשׁ שְׁנֵי קְצָווֹת, רֹאשׁ וָסוֹף. וּבְנוֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁקְּצִינֵי עָם הוֹלְכִים בְּרֹאשׁ הַמַּחֲנֶה, דְּהַיְנוּ קָצֶה רִאשׁוֹן, וְהַמּוּקְצִים הוֹלְכִים בְּסוֹף הַמַּחֲנֶה, דְּהַיְנוּ קָצֶה אַחֲרוֹן. וּלְכָל הַדֵּעוֹת אֵין קְצֵה הַמַּחֲנֶה יוֹצֵא מִידֵי פְּשׁוּטוֹ, אַךְ שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ בַּמִּקְרָא בְּאֵיזוֹ קָצֶה, אִם בִּקְצִינֵי עָם הַהוֹלְכִים רִאשׁוֹנָה בַּקָּצֶה הָרִאשׁוֹן, אוֹ בַּמּוּקְצִים שֶׁבַּמַּחֲנֶה הַהוֹלְכִים בַּקָּצֶה הָאַחֲרוֹן. עַל כֵּן נֶחְלְקוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּדָּבָר, יֵשׁ אוֹמְרִים בַּקְּצִינִים, וְיֵשׁ אוֹמְרִים בַּמּוּקְצִים. וּמַחֲלֹקְתָּם תָּלוּי בְּמַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא ס.) אֵין פֻּרְעָנוּת בָּא לָעוֹלָם אֶלָּא בַּעֲבוּר הָרְשָׁעִים, וְאֵינוֹ מַתְחִיל כִּי אִם בַּצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב ה) ״כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ״, שֶׁכְּבָר נֶאֱכַל גָּדִישׁ. וּלְפִי זֶה, מַאן דְּאָמַר בַּקְּצִינִים שֶׁבַּמַּחֲנֶה סוֹבֵר שֶׁפָּסוּק זֶה מְדַבֵּר בְּאוֹתָם שֶׁהַפֻּרְעָנוּת מַתְחִיל בָּהֶם, וּמַאן דְּאָמַר בַּמּוּקְצִים סוֹבֵר שֶׁפָּסוּק זֶה מְדַבֵּר בְּאוֹתָם הַמְסַבְּבִים הַפֻּרְעָנוּת. אֲבָל מִדְּקָאָמַר ״וְהָאֲסַפְסֻף״ שְׁנֵי פְּעָמִים סוֹף, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁמְּדַבֵּר בִּשְׁנֵיהֶם, בַּקְּצִינִים וּבַמּוּקְצִים, כִּי שְׁנֵיהֶם בַּסּוֹף, זֶה בְּסוֹף רִאשׁוֹן וְזֶה בְּסוֹף אַחֲרוֹן. וְכֵן מַשְׁמָע לְשׁוֹן הַכָּתוּב ״וּמָצְאָה קֹצִים״, הַיְינוּ שְׁנֵי קְצָווֹת, כִּי קֹצִים לְשׁוֹן קֵץ, ״וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ״, הַכֹּל בִּכְלָל, אֲפִלּוּ הַבֵּינוֹנִים שֶׁבַּתָּוֶךְ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְהָאֲסַפְסֻף״, הַיְינוּ שְׁנֵי סוֹפוֹת, ״אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ״, כְּמוֹ וַאֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, דְּהַיְנוּ הַבֵּינוֹנִים, כְּמוֹ (חבקוק ג יא) ״שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה״, חָסֵר וָ״ו, כְּאִלּוּ אָמַר ״שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ״, כָּךְ כָּאן כְּאִלּוּ אָמַר ״וְהָאֲסַפְסֻף וַאֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ״, כֻּלָּם סָג יַחְדָּיו נֶאֱלָחוּ, מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ, כֻּלָּם הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה.

וְעַל דֶּרֶךְ הַמִּדְרָשׁ יֵשׁ לוֹמַר שֶׁכָּךְ מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בִּזְמַן שֶׁהַבְּרִיּוֹת רָעִים וְחַטָּאִים, אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ יָד בִּשְׁנֵי הַקְּצָווֹת, בַּטּוֹבִים וּבָרָעִים, כְּדֵי שֶׁכָּל הַבֵּינוֹנִים יִקְחוּ מוּסָר בְּקַל וָחֹמֶר. כִּי אִלּוּ הָיָה נוֹגֵעַ בַּפְּחוּתִים לְבַד, אָז יִתְלוּ הַטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים לֵאמֹר: לֹא תַּגִּישׁ בַּעֲדֵנוּ הָרָעָה, כִּי אֵין אֲנַחְנוּ חַטָּאִים כְּמוֹתָם. עַל כֵּן הוּא נוֹגֵעַ גַּם בַּשְּׁלֵמִים שֶׁבָּהֶם, וְאָז יִקְחוּ הַפְּחוּתִים מֵעֶרְכָּם קַל וָחֹמֶר לֵאמֹר: אִם אֵשׁ אָחֲזָה בַּלַּחִים, מַה יַּעֲשׂוּ קוֹצִים יְבֵשִׁים כְּסוּחִים. וְאִם הָיָה נוֹגֵעַ רַק בַּטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם, יֹאמְרוּ הַפְּחוּתִים: בִּשְׁלָמָא אֵלּוּ, דִּין הוּא שֶׁיֵּעָנְשׁוּ, כִּי קְרוֹבִים הֵמָּה אֶל ה׳, וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד, כִּי כָּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב בְּיוֹתֵר אֶל ה׳, אָז בְּיוֹתֵר הוּא צָרִיךְ לְדַקְדֵּק בְּמַעֲשָׂיו, כִּי אֵינוֹ דּוֹמֶה מוֹרֵד בַּמֶּלֶךְ תּוֹךְ פָּלָטִין שֶׁלּוֹ לְמוֹרֵד בַּמֶּלֶךְ חוּץ לְפָלָטִין שֶׁלּוֹ. עַל כֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹחֵז בִּשְׁנֵי הַקְּצָווֹת, וְאָז בָּטְלוּ כָּל הַטְּעָנוֹת הָאֵלּוּ, וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹךְ הַקְּצָווֹת יִפְחֲדוּ אֶל ה׳ וְאַל יָשׁוּבוּ לְכִסְלָה. וְדָבָר זֶה מְפֹרָשׁ עַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל (יחזקאל טו ב-ד) ״בֶּן אָדָם מַה יִּהְיֶה עֵץ הַגֶּפֶן וְגוֹ׳, אֶת שְׁנֵי קְצוֹתָיו אָכְלָה הָאֵשׁ וְתוֹכוֹ נָחָר, הֲיִצְלַח לִמְלָאכָה״, כִּי הִמְשִׁיל אֶת יִשְׂרָאֵל לְגֶפֶן שֶׁהָאֵשׁ אוֹכֵל בִּשְׁנֵי קְצוֹתָיו וְתוֹכוֹ נָחָר וְנִרְעָשׁ, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹחֵז בָּאֲסַפְסֻף, בַּקְּצִינִים וּבַמּוּקְצִים, כְּדֵי שֶׁאֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ נָחָר וְיִפְחָד. וְכַאֲשֶׁר סָרוּ כֻּלָּם מִן הַדֶּרֶךְ, אָז אָכְלָה הָאֵשׁ בְּכֻלָּם, בֵּין בָּאֲסַפְסֻף בֵּין בַּאֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, דְּהַיְנוּ תּוֹכוֹ. וְאוּלַי בַּקְּצִינִים אֵינָן הַטּוֹבִים, כִּי אִם הַחֲנֵפִים הַמַּרְאִין אֶת עַצְמָם כְּשֵׁרִים כְּדֵי שֶׁיָּשִׂימוּ אוֹתָן לְרֹאשׁ וּלְקָצִין, וּבְקִרְבָּם יָשִׂימוּ אָרְבָּם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פִּרְסֵם עַל הַחֲנֵפִים וְגָרַם שֶׁהוֹצִיאוּ רָעָתָן לַחוּץ, כִּי מְכַסֶּה שִׂנְאָה בְּמַשָּׁאוֹן, תִּגָּלֶה רָעָתוֹ בְּקָהָל (משלי כו כו).

וַיִּחַר אַף ה׳ מְאֹד. טַעַם מְאֹד, לְצַד שֶׁכָּל עוֹשֶׂה רִשְׁעָה לְצַד תִּגְבֹּרֶת הַפִּתּוּי וַעֲרֵבוּת הָאִסּוּר יֵשׁ לָדוּן בּוֹ צַד הָאוֹנֶס, אֲבָל אֵלּוּ שֶׁמְּבַקְשִׁים לָשׁוּב הֲרֵי הֵם כִּמְגָרִים בָּהֶם יֵצֶר הָרַע וְאֵין גָּדֵר רַע גָּדוֹל בָּזֶה.

וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע. כִּי יַקְפִּיד הָאִישׁ עַל מַעֲשֵׂה יָדָיו, וְצֵא וּלְמַד מִמַּה שֶׁנֶּאֱמַר בִּשְׁמוּאֵל (תענית ה.) שֶׁחִסְּרוּ מִיָּמָיו שֶׁלֹּא יִרְאֶה בָּרָעָה אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת שָׁאוּל, וּכְמוֹ כֵן רַע עַל מֹשֶׁה מַעֲשֶׂה בִּלְתִּי הָגוּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ שֶׁרַע בְּעֵינֵי מֹשֶׁה מַה שֶׁחָרָה ה׳ אַפּוֹ מְאֹד כָּל כָּךְ, וּכְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי חלק א צה) שֶׁהֶרְאָה ה׳ לְמֹשֶׁה פֻּרְעָנוּת שֶׁעָתִיד לְהָבִיא וְאָמַר לְפָנָיו: ״רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְכִי הָגוּן הוּא שֶׁתִּתֵּן לָהֶם בָּשָׂר וְתַהַרְגֵם״ וְכוּ׳, עַד כָּאן: