התחילו ללמודכי תאמר אלי. שֶׁאַתָּה אוֹמֵר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ; וְהֵיכָן אָמַר לוֹ כֵן? "לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם" (שמות ל"ב), וְאוֹמֵר "וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם ו') - עַל מְנָת שֶׁיִּהְיוּ סוֹקְלִים אֶתְכֶם וּמְחָרְפִים אֶתְכֶם (ספרי):
על האדמה אשר נשבעת לאבתיו. אַתָּה אוֹמֵר לִי לְשֵׂאתָם בְּחֵיקִי:
הֲאַב אֲנָא לְכָל עַמָא הָדֵין אִם בְּנַי אִנוּן דְאָמְרֵתּ לִי סוֹבַרְהִי בְתוּקְפָךְ כְּמָא דִמְסוֹבַר תֻּרְבְּיָנָא יָת יַנְקָא עַל אַרְעָא דִי קַיֵמְתָּא לַאֲבָהָתוֹהִי
הריתי. האני אמם:
. ילדתיהו. או אני אביהם כמו ילד את שלח:
שאהו. עד בואו אל האדמה:
הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה - עַל דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על במדבר י״א:י״ב), כְּמוֹ ״עַל בִּרְכוֹת הוֹרַי״ (בראשית מט כו), כִּי הָאָב יִקָּרֵא הוֹרֶה מִפְּנֵי שֶׁנּוֹתֵן וּמַזְמִין הַהֵרָיוֹן. יֹאמַר: אִם אֲנִי אֲבִיהֶם אוֹ אִמָּם שֶׁיָּלַדְתִּי אוֹתָם. וּבַעֲלֵי הַפְּשָׁט אָמְרוּ בְּהֵפֶךְ: הֶאָנֹכִי אִמָּם שֶׁהָיִיתִי הָרָה בָהֶם וְיוֹלֶדֶת, וְכֵן ״וַתַּהַר אֶת מִרְיָם וְאֶת שַׁמַּי״ (דברי הימים א ד יז) שֶׁהָרְתָה וְיָלְדָה אוֹתָם. אוֹ אָנֹכִי אֲבִיהֶם שֶׁיְּלִדְתִּיהוּ, כְּמוֹ ״וַיּוֹלֶד נֹחַ״ (בראשית ו י), ״לְאָבִיךָ זֶה יְלָדֶךָ״ (משלי כג כב) וְזוּלָתָם. וְאָמַר כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאוֹמֵן אֶת הַיּוֹנֵק - הָאָב אוֹ הָאֵם. וְעַל דַּעְתִּי הַכֹּל מְלִיצָה בָּאֵם, וְטַעְמוֹ כְּמוֹ הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה וְאָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ. וְהִזְכִּיר כֵּן כִּי הָאִשָּׁה תִּסְבֹּל צַעַר גָּדוֹל הַבָּנִים בְּזָכְרָהּ מַה שֶׁסָּבְלָה בָּהֶם מִלֵּדָה וּמִבֶּטֶן וּמֵהֵרָיוֹן. וְאָמַר אוֹמֵן כִּי הוּא אוֹמֵן לֹא אוֹמֶנֶת:
ילדתיהו - ילד את אלמודד - הרי ילד את אחרים לפיכך יאמר: וירשתם אותם.
יְלִדְתִּיהוּ - שניהם בחירק, לפי שֶׁמִפָעַל שלהם דומה כעין מַפְעִיל, אבל ישב שהוא בגוף האדם יאמר: וִישַׁבְתֶּם. ישן וישנתם. כל דומיהן פתחין. וכן מן ירד וירדתם.
האנכי הריתי אם אני אמם שהריתי אותם.
אם אנכי ילדתיהו אם אני אביהם לשון ילד את שלח.
על האדמה אל האדמה כמו על גוזזי צאנו נטה ידך על השמים.
הֶאָנֹכִי הָרִיתִי וְגוֹ׳. דִּבֵּר בְּסֵדֶר זֶה, יִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין יט:) שֶׁכָּל הַמְלַמֵּד בֶּן חֲבֵרוֹ תּוֹרָה כְּאִלּוּ יְלָדוֹ, גַּם אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תיקוני זוהר ע׳) שֶׁכָּל נִשְׁמוֹת עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דּוֹר הַמִּדְבָּר הָיוּ עַנְפֵי נִשְׁמָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְהוּא הָיָה לָהֶם לְאָב. לָזֶה לֹא אָמַר הָאָב אֲנִי לָעָם הַזֶּה אוֹ אִם בָּנַי הֵם, כִּי כֵן הוּא כְּפִי הָאֱמֶת, שֶׁהוּא הָיָה אָב לְנִשְׁמוֹתָם וְנִקְרָאִים בָּנָיו גַּם כֵּן לְצַד שֶׁלִּמְּדָם תּוֹרָה, אֶלָּא הֶאָנֹכִי הָרִיתִי פֵּרוּשׁ כְּנֶגֶד צַד הֱיוֹתָם עֲנָפָיו אָמַר, מַה בְּכָךְ, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הוֹרָה גֶּבֶר מֵהֶם לֹא יִתְחַיֵּב בְּטִפּוּלָם, וּכְנֶגֶד שֶׁנִּקְרָאִים בָּנָיו לְצַד שֶׁלִּמְּדָם תּוֹרָה אָמַר, אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ, כִּי דַוְקָא בֵּן הַבָּא דֶּרֶךְ לֵידָה לֹא הַבָּא מֵאֶמְצָעוּת לִמּוּד תּוֹרָה.
עוֹד נִתְכַּוֵּן בְּכֶפֶל הָרִיתִי וִילִדְתִּיהוּ לוֹמַר שֶׁהַמַּשָּׂא שֶׁעָלָיו שֶׁל הָעָם הוּא כְּמַשָּׂא שֶׁל אָב וְשֶׁל אֵם יַחַד, שֶׁדּוֹמֶה לְבֵן שֶׁיְּלָדַתּוּ אִמּוֹ וּמֵתָה, שֶׁהָאָב יַעֲשֶׂה מַעֲשֵׂה הָאָב וְהָאֵם. וְאוּלַי גַּם כֵּן שֶׁרָמַז לִשְׁנֵי זְמַנִּים שֶׁחַיָּב הָאָב לִשָּׂא עֹל הַבֵּן, הָאֶחָד הוּא דְּבַר תּוֹרָה שֶׁהוּא עַד בֶּן שֵׁשׁ עַד בֶּן שֶׁבַע (כתובות סה:), וְהַשֵּׁנִי מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים עַד בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה (כתובות מט.). וַהֲגַם שֶׁעֲדַיִן לֹא תִּקְּנוּ חֲזַ״ל תּוֹסֶפֶת זְמַן זֶה, הוּא עִנְיָן מֻשְׂכָּל לְדַעַת אֱנוֹשׁ, וּמִכָּל שֶׁכֵּן מֹשֶׁה שֶׁהָיָה נָבִיא. וְתִמְצָא שֶׁאָמְרוּ רַזַ״ל (יומא כח:) קִיֵּם אַבְרָהָם אָבִינוּ אֲפִלּוּ עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין הֲגַם שֶׁעֲדַיִן לֹא תִּקְּנוּם, כְּמוֹ כֵן יָדַע נְבִיא ה׳ מִתַּקָּנַת חֲזַ״ל. וְאָמַר עַל שְׁנֵי הַזְּמַנִּים הֶאָנֹכִי הָרִיתִי כְּנֶגֶד חִיּוּב הַתּוֹרָה, אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כְּנֶגֶד חִיּוּב דִּבְרֵיהֶם.
וּפֵרוּשׁ תֵּיבַת ה״א שֶׁל הֶאָנֹכִי הִיא ה״א הַהַנָּחָה, פֵּרוּשׁ, שֶׁמִּתְרַצֶּה מֹשֶׁה לְהִתְחַיֵּב בְּמַה שֶׁחַיָּב הָאָב לַבֵּן וַאֲפִלּוּ חִיּוּב שֶׁל דִּבְרֵיהֶם, וְאַף עַל פִּי כֵן הִנֵּה אֵלֶּה אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים הֵמָּה לְמַעְלָה מִזְּמַן הַקָּצוּב, וְלָמָּה אַתָּה אוֹמֵר אֵלַי ״שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ״ לְאָדָם גָּדוֹל בְּשָׁנִים? לוּ יְהֵא שֶׁהֵם בָּנַי - הֲרֵינִי פָּטוּר מֵהֶם. וְעוֹד חוֹזֵר וְטוֹעֵן: לוּ יְהֵא שֶׁיָּדוּן בָּהֶם דִּין קָטָן לְצַד שֶׁהֵם מוּשְׁלָלִים בְּהַשָּׂגַת הַמָּזוֹן וְדִינָם כְּקָטָן, אַף עַל פִּי כֵן לֹא מִתְחַיֵּב לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁשּׁוֹאֲלִים מִמֶּנִּי לָתֵת לָהֶם בָּשָׂר. וְהוּא אָמְרוֹ מֵאַיִן לִי בָּשָׂר, פֵּרוּשׁ, בִּשְׁלָמָא אִם הָיוּ שׁוֹאֲלִין מָזוֹן הַצָּרִיךְ - יִתְחַיֵּב מִדִּין אָב, אֲבָל הֵם שׁוֹאֲלִין מוֹתָרוֹת. וְעוֹד, הֲגַם שֶׁהֵם מוֹתָרוֹת, אִם הָיָה לוֹ עַל הָאָב לְשַׁעְשֵׁעַ בְּנוֹ כְּפִי יְכָלְתּוֹ, אֲבָל מֵאַיִן לִי וְגוֹ׳?