בְּמִדְבַּר י״א · ט״ו

וְאִם־כָּ֣כָה ׀ אַתְּ־עֹ֣שֶׂה לִּ֗י הׇרְגֵ֤נִי נָא֙ הָרֹ֔ג אִם־מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וְאַל־אֶרְאֶ֖ה בְּרָעָתִֽי׃ {פ}

במילים פשוטות

משה מגיע לשיא ייאושו ומבקש: אם ככה אתה עושה לי, הרגני נא אם מצאתי חן בעיניך, ואל אראה ברעתי. רש״י מבאר שתשש כוחו של משה כנקבה כשהראהו ה׳ את הפורענות העתידה, ואמר אם כן הרגני תחילה, ומעיר ש״ברעתי״ הוא תיקון סופרים במקום ״ברעתם״. אבן עזרא מבאר ש״הרגני״ פירושו המיתני, ושאין צורך בתיקון סופרים. הבקשה הקיצונית מבטאת את עומק המצוקה של משה, המעדיף מוות על פני העמידה מול משא העם וצפיית פורענותו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ואם ככה את עושה לי. תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה כִּנְקֵבָה כְּשֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּבָּ"ה הַפֻּרְעָנוּת שֶׁהוּא עָתִיד לְהָבִיא עֲלֵיהֶם עַל זֹאת, אָמַר לְפָנָיו, אִם כֵּן, הָרְגֵנִי תְּחִלָּה:

ואל אראה ברעתי. בְּרָעָתָם הָיָה לוֹ לִכְתֹּב, אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב, וְזֶה אֶחָד מִתִּקּוּנֵי סוֹפְרִים בַּתּוֹרָה לְכִנּוּי וּלְתִקּוּן לָשׁוֹן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאִם כְּדֵין אַתְּ עָבֵד לִי קְטָלְנִי כְעַן קְטוֹל אִם אַשְׁכָּחִית רַחֲמִין קֳדָמָךְ וְלָא אֶחֱזֵי בְּבִישְׁתִּי

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

את. לשון זכר ונקבה כמו לך גם בך ועמך ואתך ואתה לשון זכר לבדו:

הרגני. כמו המיתני זה עשה לי בצדקתך ובעבור פיוסי וזה טעם ואם מצאתי חן בעיניך:

ואל אראה. עוד ברעה שאני בה ואין צורך לתקון הסופרים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי - תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה כִּנְקֵבָה, שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פֻּרְעָנוּת שֶׁהוּא עָתִיד לְהָבִיא עֲלֵיהֶם. עַל זֹאת אָמַר לְפָנָיו: אִם כֵּן הָרְגֵנִי נָא הָרוֹג, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר י״א:ט״ו). וְלֹא הֲבִינוֹתִי זֶה, שֶׁכִּנּוּי "אַתְּ" כְּלַפֵּי מַעְלָה הוּא. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט מִנְהַג הַלָּשׁוֹן הוּא גַּם בְּזָכָר ״אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח הַסּוֹכֵךְ״ (יחזקאל כח יד). וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, אִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי - בְּמִדַּת הַדִּין יְדַבֵּר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״וַיִּחַר אַף ה' מְאֹד״ (במדבר י״א:י׳). וְכֵן ״וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ״ (דברים ה כד) - כִּנּוּי לָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה שֶׁתְּדַבֵּר דִּבְרֵי הַשֵּׁם אֵלֵינוּ, וְשָׁמַעְנוּ מִפִּיךָ וְעָשִׂינוּ. וְכֵן ״אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח״ - בַּכְּרוּב הַשֵּׁנִי יִרְמֹז, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין:

וְטַעַם הָרְגֵנִי נָא הָרֹג, שֶׁתִּשְׁלַח עָלַי הוֹרְגִים בַּחֶרֶב, כִּי טוֹב מוֹתִי אֲפִלּוּ בְּחֶרֶב אָדָם מֵחַיַּי בַּצַּעַר הַזֶּה. וְיִתָּכֵן שֶׁהוּא כְּמוֹ הֲמִיתֵנִי, וְכֵן ״וְאַנְשֵׁיהֶם יִהְיוּ הֲרוּגֵי מָוֶת, בַּחוּרֵיהֶם מֻכֵּי חֶרֶב בַּמִּלְחָמָה״ (ירמיהו יח כא), וְכֵן ״וּפְחִי בַהֲרוּגִים הָאֵלֶּה״ (יחזקאל לז ט):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ואם ככה את עשה לי פירש״‎י תשש כחו של משה כנקבה. פירוש שרוי בצער ובכעס היה ולא היה יכול לגמור הדבר ולומר אתה ואמר את כאדם המתאנח שבתחלת אנחתו אינו יכול לגמור נשימתו. וי״‎א תיבת את, לך, בך, אתך, לשון זכר ולשון נקבה.

ואל אראה ברעתי אל אראה עוד ברעה שאני בה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִי. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה כִּנְקֵבָה. וְרַבִּים כַּאֲשֶׁר רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ עַל פֵּרוּשׁ זֶה: וְכִי מִפְּנֵי שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה כִּנְקֵבָה אָמַר לְשׁוֹן ״אַתְּ״ כְּלַפֵּי מַעְלָה? וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁלֹּא קָשֶׁה מִידֵי, לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט שמעוני האזינו תתקמה) שֶׁהַצַּדִּיקִים מוֹסִיפִין כֹּחַ בִּגְבוּרָה שֶׁל מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד יז): ״וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה׳״, וְהָרְשָׁעִים מַתִּישִׁין כֹּחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב יח) ״צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי״, וּבֵאוּר הָעִנְיָן הוּא שֶׁמִּצַּד הַפְסָקַת הַשֶּׁפַע עַל יְדֵי מַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים, נִרְאֶה כְּאִלּוּ יֵשׁ תַּשּׁוּת כֹּחַ כִּבְיָכוֹל. וְכָאן עַל יְדֵי שֶׁנִּתְרַשְּׁלוּ יְדֵי הָאוֹהֵב וְתָשׁ כֹּחוֹ כִּנְקֵבָה, לֹא הָיָה בּוֹ כֹּחַ לְהוֹסִיף כֹּחַ בִּגְבוּרָה שֶׁל מַעְלָה. עַל כֵּן אָמַר לְשׁוֹן ״אַתְּ״ כְּלַפֵּי מַעְלָה, לְהוֹרוֹת שֶׁהָא בְּהָא תַּלְיָא. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.

וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ שֶׁקָּאֵי עַל מַה שֶּׁאָמַר ״כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן״, וְלֹא אָמַר אוֹמֶנֶת. פֵּרֵשׁ מַהֲרִי״א שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה לִי כְּאוֹמֵן זָכָר הַנּוֹשֵׂא אֶת הַיּוֹנֵק, שֶׁאֵין לוֹ דַּדִּים לְהָנִיק הַיֶּלֶד כְּשֶׁבּוֹכֶה, כָּךְ אֵין בְּיָדִי לְמַלֹּאת שְׁאֵלָתָם. וְעַל זֶה נֶאֱמַר ״וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִי״, כִּי דִּמְיוֹן זֶה שֶׁל נְקֵבָה מָצוּי בְּךָ כִּבְיָכוֹל, כִּי בְיָדְךָ לְרַוּוֹת צְמָאָם, וְאַתָּה הוֹרָה גָבֶר, וְאֵיךְ תַּטִּיל עָלַי דִּמְיוֹן הַנְּקֵבָה וַאֲנִי זָכָר שֶׁאֵין לוֹ דַּדִּים לְהָנִיק? וְדִמְיוֹן ״אַתְּ״ כְּלַפֵּי מַעְלָה אֵינוֹ תַּשּׁוּת כֹּחַ חָלִילָה, אֶלָּא מוֹרֶה עַל הַיְכֹלֶת כִּנְקֵבָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ דַּדִּים לְהָנִיק.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, חָשׁ כִּי יֹאמַר ה׳ אֵלָיו לָשֵׂאת בְּעַל כָּרְחוֹ, הֲגַם שֶׁלֹּא יוּכַל, עַל מְנָת כֵּן יַעֲבֹד ה׳ עַד יְצִיאַת נְשָׁמָה, דִּכְתִיב (דברים ו:ה) ״בְּכָל נַפְשְׁךָ״. לָזֶה אָמַר וְאִם וְגוֹ׳ הָרְגֵנִי נָא, פֵּרוּשׁ, עַתָּה מָסַר נַפְשׁוֹ וְלֹא יִשָּׂא עוֹד הַמַּשָּׂא לְבַדּוֹ. וְנָתַן הַטַּעַם וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי, פֵּרוּשׁ, דָּבָר הַגּוֹרֵם רַע לַנֶּפֶשׁ שֶׁעָלָיו יַקְפִּידוּ הַצַּדִּיקִים. וְהָרָעָה אֲשֶׁר עָלֶיהָ צָעַק לִבּוֹ הִיא שֶׁאִם יַהַרְגוּהוּ יִשְׂרָאֵל יִתְחַיְּבוּ כְּלָיָה וְנִמְצָא שֶׁגָּרְמוּ לוֹ לְהַעֲנִישָׁם. גַּם לָזֶה יֵחָשֵׁב תַּחֲלוּאֵי הַנֶּפֶשׁ, עַל דֶּרֶךְ מַאֲמַר (משלי יז:כו) ״גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק״ וְגוֹ׳.

וְכָפַל לוֹמַר הָרְגֵנִי נָא הָרֹג, לוֹמַר שֶׁהָרוּג הוּא אִם לֹא יַהַרְגֵהוּ ה׳, כִּי וַדַּאי שֶׁיַּהַרְגוּהוּ יִשְׂרָאֵל, וְאִם כֵּן כְּשֶׁה׳ הוֹרֵג אוֹתוֹ אֵינוֹ הוֹרֵג אֶלָּא אָדָם הָרוּג, גַּבְרָא קְטִילָא קָטִיל, וְתֵיבַת ״הָרוֹג״ נִדְרֶשֶׁת בְּנִקּוּד שׁוּרוּק. וְרַזַ״ל אָמְרוּ (ילקוט במדבר תשל״ה; מדרש תהלים כג) וְזֶה לְשׁוֹנָם: אִם לֹא אֶתֵּן הֵם הוֹרְגִים אוֹתִי, וְאִם אֲדַבֵּר כְּנֶגְדְּךָ אַתָּה הוֹרְגֵנִי. וְהַכָּתוּב יְכַוֵּין לְכָל הַדְּרָכִים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל