בְּמִדְבַּר י״א · י״ח

וְאֶל־הָעָ֨ם תֹּאמַ֜ר הִתְקַדְּשׁ֣וּ לְמָחָר֮ וַאֲכַלְתֶּ֣ם בָּשָׂר֒ כִּ֡י בְּכִיתֶם֩ בְּאׇזְנֵ֨י יְהֹוָ֜ה לֵאמֹ֗ר מִ֤י יַאֲכִלֵ֙נוּ֙ בָּשָׂ֔ר כִּי־ט֥וֹב לָ֖נוּ בְּמִצְרָ֑יִם וְנָתַ֨ן יְהֹוָ֥ה לָכֶ֛ם בָּשָׂ֖ר וַאֲכַלְתֶּֽם׃

במילים פשוטות

ה׳ מצווה שיאמרו לעם להתקדש למחר ולאכול בשר, כי בכו באוזני ה׳ ואמרו מי יאכילנו בשר כי טוב לנו במצרים, וה׳ ייתן להם בשר. רש״י מבאר ש״התקדשו״ פירושו הזמינו עצמכם לפורענות, כלשון ״והקדישם ליום הרגה״. אבן עזרא מוסיף שלשון ״התקדש״ נמצא לשבח ולגנאי. הבטחת הבשר איננה ברכה אלא תגובה חמורה לתלונה; ה׳ ייתן בשר, אך מתוך כעס על כפיות הטובה ועל הגעגוע למצרים, ולכן ההזמנה היא למעשה הזמנה לעונש.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

התקדשו. הַזְמִינוּ עַצְמְכֶם לְפֻרְעָנוּת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ירמיהו י"ב) "וְהַקְדִּשֵׁם לְיוֹם הֲרֵגָה" (ספרי):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּלְעַמָא תֵימַר אִזְדַמְנוּ לִמְחַר וְתֵיכְלוּן בִּשְׂרָא אֲרֵי בְּכִיתוּן קֳדָם יְיָ לְמֵימַר מָן יֵכְלִנָנָא בִּשְׂרָא אֲרֵי טַב לָנָא בְּמִצְרָיִם וְיִתֵּן יְיָ לְכוֹן בִּשְׂרָא וְתֵיכְלוּן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

התקדשו. נמצא לשבח ולגנאי לשון התקדש וכן היקדש שהוא לשון טומאה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

התקדשו למחר כ״‎ג באייר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁלֹּא נָתַן עַד מָחָר, לְפִי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי כאן) שֶׁדָּרְשׁוּ בְּתֵיבַת ״הִתְקַדְּשׁוּ״, וְזֶה לְשׁוֹנָם: הַזְמִינוּ עַצְמְכֶם לְפוּרְעָנוּת, עַד כָּאן. לָזֶה לֹא רָצָה ה׳ לָתֵת לָהֶם תֵּכֶף וּמִיָּד, עַד שֶׁהוֹדִיעָם כִּי פּוּרְעָנוּת הוּא נוֹתֵן לָהֶם בִּנְתִינַת הַבָּשָׂר, וְהִתְרָה בָּהֶם וְהֶאֱרִיךְ לָהֶם זְמַן וְאָמַר עַד לְמָחָר, וּבָזֶה יִהְיֶה לָהֶם הַלַּיְלָה לְחֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ, אוּלַי יָשׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה וְיִנָּחֵם ה׳ עַל הָרָעָה, כִּי לֹא יַחְפּוֹץ ה׳ לְהַשְׁחִית עַמּוֹ.

וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר. אָמַר וַאֲכַלְתֶּם בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי) שֶׁאָמַר לָהֶם הָכִינוּ עַצְמְכֶם וְכוּ׳, כְּפִי זֶה יֻצְדַּק לוֹמַר ״וַאֲכַלְתֶּם״, כִּי הוּא הוֹדָעַת עִנְיָן נוֹסָף עַל הָרִאשׁוֹן: הִתְקַדְּשׁוּ לְפוּרְעָנוּת, וְעוֹד וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר.

כִּי בְּכִיתֶם וְגוֹ׳. מַשְׁמַע כִּי יַקְפִּיד ה׳ עַל הַבֶּכִי, וְצָרִיךְ לָדַעַת מַה כִּעוּר יֵשׁ בַּבֶּכִי מִצַּד עַצְמוֹ. וְנִרְאֶה כִּי טַעַם הַהַקְפָּדָה הוּא לְצַד שֶׁהַבֶּכִי יוֹרֶה עַל חִסָּרוֹן הַמֻּחְלָט בִּשְׁלִילַת הַהַשָּׂגָה, שֶׁאִם לֹא כֵן הָיָה לָהֶם לִשְׁאֹל מֵה׳ כְּבֵן הַשּׁוֹאֵל מֵאָבִיו אֶת אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשׁוֹ, וּמִמַּה שֶׁבָּכוּ יוֹרֶה כִּי הַדָּבָר מֻחְלָט אֶצְלָם כִּי ה׳ אֵין לוֹ כֹּחַ חָס וְשָׁלוֹם לָתֵת שְׁאֵלָתָם, וְהוּא מַה שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר מִי יַאֲכִלֵנוּ, לוֹמַר אֵין מִי שֶׁיּוּכַל עֲשׂוֹת דָּבָר זֶה. וְכֵן תִּמְצָא בּוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ״ל (ספרי) שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל אֵין כֹּחַ וְכוּ׳, וְזוֹ כְּפִירָה בִּיכֹלֶת הַיָּכוֹל עַל כֹּל בָּרוּךְ הוּא. וְעַיֵּן בַּפָּסוּק שֶׁאַחֲרֵי זֶה.

בְּאָזְנֵי ה׳. פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא חָשׁוּ לְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הֲגַם שֶׁה׳ שׁוֹכֵן בְּתוֹכָם, וְהַמְּדַבְּרִים מַרְגִּישִׁים וְיוֹדְעִים כִּי שׁוֹמֵעַ שׁוֹכֵן בְּתוֹכָם, וְיֵשׁ בָּזֶה חֲצִיפוּת גְּדוֹלָה עַד מְאֹד לוֹמַר דִּבְרֵי כְּפִירָה בְּאָזְנֵי ה׳, וְעַיֵּין בַּפָּסוּק שֶׁאַחַר זֶה:

כִּי טוֹב לָנוּ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת אָמְרוֹ תֵּיבַת כִּי כִּי, גַּם אֵין לָהּ שִׁעוּר נָכוֹן בְּקוֹטֶב לָשׁוֹן הַנִּשְׁמָע. וְאוּלַי שֶׁיּוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי כָּל כָּךְ עָצְמָה תַּאֲוַת הַבָּשָׂר עַד שֶׁבָּחֲרוּ בְּמִצְרַיִם לֶאֱכוֹל בָּהּ בָּשָׂר. עוֹד יִתְבָּאֵר הַכָּתוּב עַל זֶה הַדֶּרֶךְ כִּי בְּכִיתֶם בְּאָזְנֵי ה׳ לֵאמֹר, פֵּרוּשׁ, טַעַם הַבֶּכִי שֶׁהִשְׁמַעְתֶּם לְאָזְנֵי ה׳ הוּא ״מִי יַאֲכִילֵנוּ בָּשָׂר״, זֶה הָיָה בְּגֶדֶר הַמַּאֲמָר, אֲבָל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בּוֹחֵן לִבּוֹתָם יוֹדֵעַ כִּי חֶפְצָם בְּתַכְלִית הַדְּבָרִים הוּא כִּי יוֹתֵר טוֹב לָהֶם מִצְרַיִם, כִּי בּוֹחֲרִים אֶרֶץ מִצְרַיִם מִשֶּׁבֶת בִּשְׁכוּנַת הַשְּׁכִינָה, וְלָזֶה חָרָה אַף ה׳ בָּהֶם וְאָמַר הַזְמִינוּ עַצְמְכֶם לְפֻרְעָנוּת. וּבָזֶה תִּמְצָא נַחַת רוּחַ בְּמַאֲמַר ה׳ שֶׁאָמַר לְבַסּוֹף יַעַן מְאַסְתֶּם אֶת ה׳ אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וְגוֹ׳, וְלֹא מָצִינוּ שֶׁהֻזְכַּר זֶה בְּדִבְרֵיהֶם, וּלְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ יִתְיַשֵּׁב עַל נָכוֹן. גַּם יְדֻיַּק אָמְרוֹ מְאַסְתֶּם אֶת ה׳ בְּיִתְרוֹן תֵּיבַת ״אֶת״, כִּי נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁמָּאֲסוּ לִהְיוֹת עִם ה׳ הַשּׁוֹכֵן אִתָּם וְחוֹשְׁקִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם.

וְנָתַן ה׳ לָכֶם בָּשָׂר וַאֲכַלְתֶּם. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה חָזַר לוֹמַר הַדְּבָרִים שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ. עוֹד שֶׁלֹּא הִסְפִּיק בְּמַאֲמַר ״וְנָתַן״ וְגוֹ׳ וְאָמַר וַאֲכַלְתֶּם, וַהֲלֹא מוּבָן הוּא הַדָּבָר שֶׁיֹּאכְלוּ הַנִּתָּן לָהֶם. וְנִרְאֶה שֶׁיְּכַוֵּן הַכָּתוּב לוֹמַר לָהֶם שֶׁהֲגַם שֶׁאָמַר ״הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר״ וְגוֹ׳ וּפֵרַשְׁנוּהוּ שֶׁבָּא לוֹמַר שֶׁיַּחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְלֹא יִהְיֶה פֻּרְעָנוּת, וְלָזֶה נָתַן לָהֶם זְמַן עַד מָחָר, כָּל זֶה יִהְיֶה קֹדֶם נְתִינַת הַבָּשָׂר לָהֶם, אֲבָל אַחַר שֶׁיִּתֵּן לָהֶם הַבָּשָׂר לֹא תּוֹעִיל הַחֲרָטָה וְהַתְּשׁוּבָה לָהֶם שֶׁלֹּא יֹאכְלוּהוּ, וְהוּא מַאֲמַר וְנָתַן ה׳ לָכֶם בָּשָׂר אָז וַאֲכַלְתֶּם, צְרִיכִין אַתֶּם לֶאֱכֹל בְּחִיּוּב. וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז כָּפַל לוֹמַר כֵּן לִרְמֹז לָהֶם שֶׁאִם יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה גַּם כֵּן עַל כָּל פָּנִים יֹאכְלוּ בָּשָׂר, כִּי יָצָא דְבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן, וְהֵם לֹא הֵבִינוּ הַדְּבָרִים, אוֹ הֵבִינוּ וְלֹא הִצְדִּיקוּ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל