וַיִּשָּׁאֲר֣וּ שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁ֣ים ׀ בַּֽמַּחֲנֶ֡ה שֵׁ֣ם הָאֶחָ֣ד ׀ אֶלְדָּ֡ד וְשֵׁם֩ הַשֵּׁנִ֨י מֵידָ֜ד וַתָּ֧נַח עֲלֵהֶ֣ם הָר֗וּחַ וְהֵ֙מָּה֙ בַּכְּתֻבִ֔ים וְלֹ֥א יָצְא֖וּ הָאֹ֑הֱלָה וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ בַּֽמַּחֲנֶֽה׃

וישארו שני אנשים. מֵאוֹתָן שֶׁנִּבְחֲרוּ, אָמְרוּ אֵין אָנוּ כְּדַאי לִגְדֻלָּה זוֹ (עי' סנהדרין י"ז):

והמה בכתבים. בַּמְבֹרָרִים שֶׁבָּהֶם לְסַנְהֶדְרִין, וְנִכְתְּבוּ כֻלָּם נְקוּבִים בְּשֵׁמוֹת וְעַ"יְ גּוֹרָל, לְפִי שֶׁהַחֶשְׁבּוֹן עוֹלֶה לְי"ב שְׁבָטִים שִׁשָּׁה שִׁשָּׁה לְכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט, חוּץ מִשְּׁנֵי שְׁבָטִים שֶׁאֵין מַגִּיעַ אֲלֵיהֶם אֶלָּא חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה, אָמַר מֹשֶׁה אֵין שֵׁבֶט שׁוֹמֵעַ לִי לִפְחוֹת מִשִּׁבְטוֹ זָקֵן אֶחָד, מֶה עָשָׂה, נָטַל ע"ב פְתָקִין וְכָתַב עַל שִׁבְעִים "זָקֵן" וְעַל שְׁנַיִם חָלָק וּבֵרֵר מִכָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט שִׁשָּה, וְהָיוּ ע"ב, אָמַר לָהֶם, טְלוּ פִתְקֵיכֶם מִתּוֹךְ קַלְפִּי, מִי שֶׁעָלָה בְיָדוֹ "זָקֵן" נִתְקַדֵּשׁ, מִי שֶׁעָלָה בְיָדוֹ חָלָק אָמַר לוֹ, הַמָּקוֹם לֹא חָפֵץ בָּךְ (ספרי; סנהדרין י"ז):

וְאִשְׁתַּאֲרוּ תְּרֵין גַבְרִין בְּמַשְׁרִיתָא שׁוּם חָד אֶלְדָד וְשׁוּם תִּנְיָנָא מֵידָד וּשְׁרַת עֲלֵיהוֹן רוּחַ נְבוּאָה וְאִנוּן בַּכְּתִיבַיָא וְלָא נְפָקוּ לְמַשְׁכְּנָא וְאִתְנַבִּיאוּ בְּמַשְׁרִיתָא

והמה בכתובים. בתחלה:

ולא יצאו. ממחנה ישראל אל אהל מועד:

בכתבים - שנכתבו לצאת אל האהל ולא יצאו מתוך ענוה כמפורש בסנהדרין.

וישארו שני אנשים היתרים על השבעים.

שם האחד אלדד ושם השני מידד. הזקנים לא נתפרשו שמותם ואלו נתפרשו שמותם לפי שהזקנים נפסקה נבואתם שהיתה משל משה שכך אמר הקב״‎ה ואצלתי מן הרוח אשר עליך אבל אלו נבואתם היתה מאת הקב״‎ה כדכתיב ותנח עליהם הרוח וגו'.

ותנח עליהם הרוח. אע״‎פ שלא נבחרו בכלל השבעים הואיל והיו ראויים לכך לא הוכלמו ושרתה עליהם הרוח ונתנבאו.

והמה בכתבים פרש״‎י נטל ע״‎ב פתקין וכתב על שבעים זקן ועל שנים חלק. וא״‎ת הרי קנאה גדולה מוטלת בדבר שיוכלו האחרונים לומר שמי שיטלו תחלה מסברא יעלה ביד כל אחד פתק זקן ולפי שהפתקין של זקן יתרים על הפתקין של חלק, אלא י״‎ל כמו כן מסברא זו השבעים ראשונים יכולים לומר שמא השנים פתקין של חלק יגיעו לידינו מתוך שאנחנו הרוב קודם שיגיעו ליד השנים האחרונים ע״‎י שהם המיעוט ונמצא שאין יתרון לזה מזה.

ולא יצאו האהלה לא יצאו ממחנה ישראל אל אהל מועד עם האחרים.

ויתנבאו במחנה ועל מי היו מתנבאים על גוג ויחזקאל רמז נבואתם כדכתיב כה אמר ה׳‎ האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד הנבאים שנים אל תקרי שנים אלא שנים.

וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת: א׳ כַּוָּנַת מַאֲמַר ״וַיִּשָּׁאֲרוּ״ מִנַּיִן נִשְׁאֲרוּ. ב׳ לָמָּה הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר שְׁמָם. ג׳ אָמְרוֹ וַתָּנַח עֲלֵיהֶם וְגוֹ׳, מִמָּה נַפְשָׁךְ - אִם הֵם מֵהַשִּׁבְעִים הֲרֵי כְּבָר הִזְכִּירָם הַכָּתוּב בִּכְלַל הַשִּׁבְעִים, דִּכְתִיב ״וַיָּאצֶל וְגוֹ׳ וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים״, כִּי מֵאָמְרוֹ ״וַתָּנַח״ מַשְׁמַע דָּבָר חָדָשׁ שֶׁלֹּא הֻזְכַּר עַד עַתָּה, וְאִם אֵינָם מֵהַשִּׁבְעִים הֲלֹא לֹא אָמַר ה׳ אֶל מֹשֶׁה אֶלָּא שִׁבְעִים. ד׳ אָמְרוֹ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים אֵין יָדוּעַ הַכַּוָּנָה בָּזֶה. ה׳ אָמְרוֹ וְלֹא יָצְאוּ הֲלֹא מֵאָמְרוֹ ״וַיִּשָּׁאֲרוּ בַּמַּחֲנֶה״ מוּבָן הַדָּבָר שֶׁלֹּא יָצְאוּ. ו׳ אָמְרוֹ וַיִּתְנַבְּאוּ לְבַסּוֹף שֶׁהָיָה לוֹ לְהַסְמִיךְ הַנִּמְשָׁךְ לָהֶם בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְהַנַּעֲשֶׂה מֵהֶם בִּפְנֵי עַצְמוֹ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים וְגוֹ׳ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ״, וְלָמָּה כָּתַב הַדְּבָרִים שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר הַנָּכוֹן?

וְרַזַ״ל נֶחְלְקוּ (ספרי במדבר צה:) מִנַּיִן נִשְׁאֲרוּ. יֵשׁ אוֹמְרִים נִשְׁאֲרוּ מֵהַשִּׁבְעִים וּשְׁנַיִם שֶׁבֵּרַר מֹשֶׁה מִיִּשְׂרָאֵל, שִׁשָּׁה מִכָּל שֵׁבֶט בְּשָׁוֶה, וְהִגְרִיל לְהוֹצִיא הַשְּׁנַיִם הַיְּתֵרִים עַל הַשִּׁבְעִים שֶׁאָמַר לוֹ ה׳, וְהֵם הַשְּׁנַיִם שֶׁנִּשְׁאֲרוּ. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר כִּי מֵהַשִּׁבְעִים נִשְׁאֲרוּ שֶׁלֹּא רָצוּ לִכָּנֵס לְאֹהֶל מוֹעֵד לְצַד עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת וְנִשְׁאֲרוּ בַּמַּחֲנֶה, עַד כָּאן. לִסְבָרַת הָאוֹמֵר מֵהַשִּׁבְעִים נִשְׁאֲרוּ יִתְבָּאֵר הַכָּתוּב עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה״ לְצַד חָשְׁבָם עַצְמָן כְּשִׁירַיִים. שֵׁם הָאֶחָד וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ יְדוּעִים הָיוּ בְּמִדּוֹת יְשָׁרוֹת וּמוּחְזָקִים בְּעֵינֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁלְּסִבָּה זוֹ נִשְׁאֲרוּ בַּמַּחֲנֶה, שֶׁזּוּלַת זֶה יֵשׁ לָעָם לְרַנֵּן אַחֲרֵיהֶם שֶׁמָּאֲסוּ חָס וְשָׁלוֹם בְּנַחַת הָרוּחַ עֲלֵיהֶם וְנִמְצְאוּ מְחַלְּלִים הַשֵּׁם וְיִמְאָסֵם עֶלְיוֹן לְסִבָּה זוֹ. אֶלָּא לְצַד שֶׁשֵּׁם הָאֶחָד הַמְּיֻחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי לוֹ מֵידָד, לָזֶה לֹא דָנוּ בָּהֶם הַמַּעֲשֶׂה לְהָרַע, וּבָזֶה לֹא נִמְאֲסוּ. וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ עַצְמָהּ שֶׁנָּחָה עַל הַשִּׁבְעִים, לֹא מְנָעַתָּם הַהַרְחָקָה שֶׁהָיְתָה בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמַּחֲנֶה וְנָחָה גַּם עֲלֵיהֶם. וְדִקְדֵּק לוֹמַר וַתָּנַח, לוֹמַר שֶׁשָּׁם קָנְתָה מְקוֹמָהּ הָרוּחַ, כְּאָמְרָם שֶׁשְּׁאָר הַשִּׁבְעִים פָּסְקוּ וְאֵלּוּ לֹא פָּסְקוּ נְבוּאָה מֵהֶם. וְקֹדֶם שֶׁהִזְכִּיר הַנְּבוּאָה הִזְכִּיר דְּבָרִים שֶׁבָּהֶם יַצְדִּיקוּ הָעָם כִּי דִּבְרֵי נְבוּאָה בְּפִיהֶם אֱמֶת, וְאָמַר וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים פֵּרוּשׁ מֵאוֹתָם הַשִּׁבְעִים שֶׁנִּכְתְּבוּ. וּכְדֵי שֶׁלֹּא תַּחְשֹׁב שֶׁהַכְּתוּבִים הֵם שֶׁנִּכְתְּבוּ בְּפִתְקֵי הַגּוֹרָלוֹת, לָזֶה אָמַר ״וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה״, הָא לָמַדְתָּ שֶׁהָיוּ יְכוֹלִין לָצֵאת. וּבָזֶה נֶאֶמְנוּ דִּבְרֵיהֶם שֶׁהָיוּ נְבוּאָה, וְהוּא אָמְרוֹ וַיִּתְנַבְּאוּ. וְזוּלַת הַתְּנַאי הַנִּזְכָּר מִי יַחְזִיק דִּבְרֵיהֶם לְדִבְרֵי נְבִיאוּת. וּבָזֶה נִתְיַשְּׁבוּ כָּל הַדִּקְדּוּקִים.

וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר מֵהַשִּׁבְעִים וּשְׁנַיִם נִשְׁאֲרוּ, יִתְבָּאֵר הַכָּתוּב עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וַיִּשָּׁאֲרוּ פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁנִּשְׁאֲרוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ יְתֵרִים עַל הַשִּׁבְעִים בַּמַּחֲנֶה, שֵׁם הָאֶחָד וְגוֹ׳, אַף עַל פִּי כֵן ״וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ״ גַּם כֵּן, מִלְּבַד שֶׁנָּחָה עַל הַשִּׁבְעִים כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה ״וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ וְגוֹ׳ וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ״. וִידֻיַּק עַל נָכוֹן לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ״, לְצַד שֶׁלֹּא הִזְכִּיר בְּפָסוּק רִאשׁוֹן שֶׁנָּתַן הָרוּחַ אֶלָּא עַל הַשִּׁבְעִים, הוֹדִיעֲךָ ה׳ שֶׁגַּם נָחָה עַל הַשְּׁנַיִם. וְאָמַר וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְגוֹ׳, בָּא לָתֵת טַעַם לְהַצְדָּקַת נְבוּאָתָם כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה, וְאָמַר ״וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים״ פֵּרוּשׁ, בַּפְּתָקִים שֶׁכָּתַב מֹשֶׁה שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זָקֵן. וּמֵעַתָּה הֲרֵי רְאוּיִים הֵם לִנְבוּאָה כַּיּוֹצֵא בַּשִּׁבְעִים וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיִּתְנַבְּאוּ. וּכְדֵי שֶׁלֹּא תָבִין שֶׁהֵמָּה בַּכְּתוּבִים שֶׁבָּאוּ הָאֹהֱלָה, לָזֶה בֵּרֵר הַכָּתוּב וְאָמַר ״וְלֹא יָצְאוּ״ בַּפְּתָקִין לָבֹא הָאֹהֱלָה.

וְדֶרֶךְ דְּרָשׁ, אוּלַי שֶׁיּוֹדִיעַ הַכָּתוּב שֶׁהַשְּׁנַיִם שֶׁלֹּא יָצְאוּ בַּפְּתָקִין נִכְלְמוּ וְנִכְנְסוּ בַּמַּחֲנֶה, מַה שֶׁלֹּא עָשׂוּ כֵן כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּצְאוּ כֻּלָּם לְאֹהֶל מוֹעֵד, וְהַשְּׁנַיִם נֶחְבְּאוּ בַמַּחֲנֶה. וַיַּרְא ה׳ בָּשְׁתָּם וּכְלִימָתָם ״וַיִּתְנַבְּאוּ״, וְהוּא אָמְרוֹ וְהֵמָּה בַּכְּתוּבִים שֶׁהֵן הַפְּתָקִין, וּמִטַּעַם זֶה וְלֹא יָצְאוּ מֵהַמַּחֲנֶה, וַחֲנָנָם ה׳ וּמִלֵּא תַּאֲוָתָם ״וַיִּתְנַבְּאוּ״.