וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה וְאָבִ֙יהָ֙ יָרֹ֤ק יָרַק֙ בְּפָנֶ֔יהָ הֲלֹ֥א תִכָּלֵ֖ם שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים תִּסָּגֵ֞ר שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וְאַחַ֖ר תֵּאָסֵֽף׃

ואביה ירק ירק בפניה. וְאִם אָבִיהָ הֶרְאָה לָהּ פָּנִים זוֹעֲפוֹת, הלא תכלם שבעת ימים? קַ"וָ לִשְׁכִינָה י"ד יוֹם, אֶלָּא דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן, לְפִיכָךְ אַף בִּנְזִיפָתִי תסגר שבעת ימים (שם; בבא קמא כ"ה):

ואחר תאסף. אוֹמֵר אֲנִי, כָּל הָאֲסִיפוֹת הָאֲמוּרוֹת בִּמְצֹרָעִים עַל שֵׁם שֶׁהוּא מְשֻׁלָּח מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וּכְשֶׁהוּא נִרְפָּא נֶאֱסָף אֶל הַמַּחֲנֶה, לְכָךְ כָּתוּב בּוֹ אֲסִיפָה, לְשׁוֹן הַכְנָסָה:

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה וְאִלוּ אָבוּהָא מִנְזַף נְזִיף בָּהּ הֲלָא תִתְכְּלֵם שַׁבְעָא יוֹמִין תִּסְתַּגֵר שַׁבְעָא יוֹמִין מִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא וּבָתַר כֵּן תִּתְכְּנֵשׁ

תסגר. כמו המצורעים שלא יזיקו אחרים:

ואחר תאסף. תחשב מהיישוב וכן ואספתו מצרעתו ואחר שבאה אל המחנה נסעו העם מחצרות:

הלא תכלם שבעת ימים מלראות פניו כמו שמצינו באבשלום וזו שיש בה שתי סרחונות לי ולך כמו שכתוב בעבדי במשה ומן הדין יש לה להסגר י״‎ד יום אלא סלח לה הסרחון שלך.

וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק וְגוֹ׳. הִלְבִּישׁ שִׁעוּר הַדְּבָרִים בָּהּ, וְלֹא אָמַר הָאָב אִם יָרֹק בִּפְנֵי בִּתּוֹ וְכוּ׳, לוֹמַר שֶׁהִיא בְּמַדְרֵגַת בַּת שֶׁהִיא מַדְרֵגַת הַצַּדִּיקִים.

וְכָפַל לוֹמַר יָרֹק יָרֹק, לוֹמַר שֶׁאִם הָיָה צוֹעֵק לוֹ קוֹדֶם לֹא הָיָה רוֹקֵק בְּפָנֶיהָ, וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַדְּבָרִים: וְאָבִיהָ יָרֹק פֵּרוּשׁ כְּשֶׁגָּרְמָה שֶׁיָּרַק בְּפָנֶיהָ וְלֹא הָיָה מִי שֶׁיְּרַצֵּהוּ שֶׁלֹּא לָרוֹק עַד שֶׁיָּרַק, וְהוּא אָמְרוֹ יָרַק פַּעַם שְׁנִיָּה וְגוֹ׳, הָא לָמַדְתָּ שֶׁאִם הָיָה אֹפֶן שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל מֹשֶׁה קוֹדֶם לֹא הָיְתָה נֶעֱנֶשֶׁת.

תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים. נִרְאֶה שֶׁפָּרְחָה מִמֶּנָּה צָרַעַת בִּתְפִלַּת מֹשֶׁה, וּכְמַאֲמָרוֹ ״רְפָא נָא״ פֵּרוּשׁ עַתָּה, אֶלָּא שֶׁגָּזַר ה׳ שֶׁתֵּשֵׁב כִּמְנֻדָּה, שֶׁאִם לֹא כֵן לֹא הָיָה צָרִיךְ הַכָּתוּב לוֹמַר ״תִּסָּגֵר״, פְּשִׁיטָא שֶׁתִּסָּגֵר עַד שֶׁתִּתְרַפֵּא מִצָּרַעְתָּהּ, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁכְּבָר נִתְרַפְּאָה, וְלָזֶה גַּם כֵּן לֹא הִזְכִּיר טַהֲרַת צָרַעְתָּהּ בְּיוֹם אֲסִיפָתָהּ. וּלְדִבְרֵי רַזַ״ל (זבחים קב.; ספרי) שֶׁאַהֲרֹן לֹא רָאָה צָרַעַת מִרְיָם מִטַּעַם קוּרְבָה, יִתְבָּאֵר עַל נָכוֹן, כִּי לְצַד שֶׁאֵין כָּאן צָרַעַת כִּי אֵין כֹּהֵן שֶׁיֹּאמַר טָמֵא, אִם כֵּן אֵין כָּאן אֶלָּא סְגִירָה לְבַד כִּמְנֻדָּה. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁנִּסְגְּרָה עַל פִּי ה׳ אֱלֹהֵינוּ שֶׁהוּא כֹּהֵן, וְהוּא אָמְרוֹ תִּסָּגֵר וְגוֹ׳ הֲרֵי הַסְגָּרָה, וְנִטְהֲרָה עַל פִּי ה׳ דִּכְתִיב וְאַחַר תֵּאָסֵף.