בְּמִדְבַּר י״ג · כ׳

וּמָ֣ה הָ֠אָ֠רֶץ הַשְּׁמֵנָ֨ה הִ֜וא אִם־רָזָ֗ה הֲיֵֽשׁ־בָּ֥הּ עֵץ֙ אִם־אַ֔יִן וְהִ֨תְחַזַּקְתֶּ֔ם וּלְקַחְתֶּ֖ם מִפְּרִ֣י הָאָ֑רֶץ וְהַ֨יָּמִ֔ים יְמֵ֖י בִּכּוּרֵ֥י עֲנָבִֽים׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

משה מסיים את הוראותיו: לבדוק אם הארץ שמנה או רזה, אם יש בה עץ, ולהתחזק ולהביא מפרי הארץ; והיו הימים ימי ביכורי ענבים. רש״י מבאר ש״היש בה עץ״ רומז אף לשאלה אם יש בהם אדם כשר וצדיק שיגן על יושבי הארץ בזכותו. על ״ביכורי ענבים״ הוא מסביר שהם הימים שבהם הענבים מתחילים להבשיל. אבן עזרא מבאר ש״השמנה היא״ עניינו אם הארץ ראויה לגדל תבואה. כך משה מבקש שהמרגלים יביאו הוכחה מוחשית לטיב הארץ, פרי מפריה, בעונה שבה הפירות בשלים ומרשימים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

היש בה עץ. אִם יֵשׁ בָּהֶם אָדָם כָּשֵׁר שֶׁיָּגֵן עֲלֵיהֶם בִּזְכוּתוֹ (עי' בבא בתרא ט"ו):

בכורי ענבים. יָמִים שֶׁהָעֲנָבִים מִתְבַּשְּׁלִין בְּבִכּוּר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּמָה אַרְעָא הֲעַתִּירָא הִיא אִם מִסְכֵּנָא הֲאִית בַּהּ אִילָנִין אִם לָא וְתִתְקְפוּן וְתִסְבוּן מֵאִבָּא דְאַרְעָא וְיוֹמַיָא יוֹמֵי בִּכּוּרֵי עִנְבִין

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

השמנה היא. לתת חטה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

השמנה היא וגו' - להודיע לישראל שימצאוה זבת חלב ודבש כמו שהבטיחם הקב"ה.

והתחזקתם - כאנשים גבורים לקחת, ולא תגורו מפני איש.

והימים ימי בכורי ענבים - זה מגיד הכתוב מפני אשכול של ענבים שנטלו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

והתחזקתם היו צריכים חזוק לפי שהימים ימי ביכורי ענבים והשומרים מצויים שם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן. דָּרְשוּ רז״ל (ב״ב טו) אִם יֵשׁ שָׁם אָדָם כָּשֵׁר שֶׁיָּגֵן עֲלֵיהֶם כְּעֵץ זֶה הָעוֹשֶׂה צֵל וּמֵגֵן עַל כָּל הַמִּסְתּוֹפֵף בְּצִלּוֹ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר ״סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם״ שֶׁכְּבָר מֵת אִיּוֹב. רֶמֶז לַדָּבָר, ״צִלָּם״ עוֹלֶה לְמִסְפַּר ״עֵץ״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״עֵץ״ זֶה עוּץ, וְהוּא אִיּוֹב שֶׁהָיָה מֵאֶרֶץ עוּץ. וְעַל דֶּרֶךְ הַנִּסְתָּר אָמַר ״הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן״, דּוֹמֶה לְמַה שֶּׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל ״הֲיֵשׁ ה׳ בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן״, כִּי לֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל מְסֻפָּקִים בִּמְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי לֹא נֶאֱמַר ״הֲיֵשׁ ה׳ אִם אַיִן״ אֶלָּא יוֹדְעִים הָיוּ שֶׁיֵּשׁ ה׳, אֲבָל הָיוּ מְסֻפָּקִים אִם הוּא בְּקִרְבָּם וּמַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם אוֹ אִם מְסָרָם תַּחַת מֶמְשֶׁלֶת הַמַּעֲרָכָה. כָּךְ רָצָה מֹשֶׁה לַחֲקוֹר אִם הָאָרֶץ הַהִיא יוֹשֶׁבֶת בְּצֵל שַׁדַּי וְאֶרֶץ אֲשֶׁר עֵינֵי ה׳ דּוֹרֵשׁ אוֹתָהּ תָּמִיד, אוֹ אִם הִיא תַּחַת הַמַּעֲרָכָה כִּשְׁאָר אֲרָצוֹת. וְרָמַז בְּמִלַּת ״עֵץ״ לְצֵל שַׁדַּי, וְשֵׁם שֶׁל אַרְבַּע רָמוּז בְּמִלַּת עֵץ. כֵּיצַד, י״ה - י׳ פְּעָמִים ה׳, ה׳ פְּעָמִים י׳ הֲרֵי מֵאָה. ו״ה - ו׳ פְּעָמִים ה׳, ה׳ פְּעָמִים ו׳ הֲרֵי שִׁשִּׁים. סַךְ הַכֹּל מֵאָה וְשִׁשִּׁים כְּמִסְפַּר ״עֵץ״ וּכְמִסְפַּר ״צִלָּם״, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם״ וַעֲזָבָם לַמִּקְרִים וַה׳ אִתָּנוּ שׁוֹמְרֵינוּ וְצִלֵּנוּ. וּמִדְּקָאָמַר ״מֵעֲלֵיהֶם״ שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁצִּלּוֹ עַל הָאָרֶץ הַהִיא זוּלַת שֶׁמֵּעֲלֵיהֶם סָר מֵרָעַת יוֹשְׁבֵי בָהּ. אֲבָל הָאָרֶץ מִצַּד עַצְמָהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר עֵינֵי ה׳ דּוֹרֵשׁ אוֹתָהּ.

וְאָמַר וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ. לְפִי שֶׁהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים וְהַבְּעָלִים מַקְפִּידִין עַל הַלְּקִיחָה, וּמִכָּל מָקוֹם הִתְחַזְּקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים כִּי ה׳ עִמָּכֶם. וְעַל צַד הָרֶמֶז אָמַר שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִמְשְׁלוּ לַעֲנָבִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט י): ״כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל״, וּבַמִּדְרָשׁ (ילקו״ש וישב מ קמו עיי״ש) אָמְרוּ: ״הִבְשִׁילוּ אֶשְׁכְּלוֹתֶיהָ עֲנָבִים״, הִגִּיעַ זְמַנָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת נִגְאָלִין. עַל זֶה אָמַר כָּאן ״וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים״, הִגִּיעַ זְמַנָּם לִכָּנֵס לָאָרֶץ, כִּי כְּבָר נִתְבַּכְּרוּ וְנִתְבַּשְּׁלוּ וְנִגְמַר כָּל שְׁלֵמוּתָם עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁקִּבְּלוּ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, אִם נוֹתֶנֶת שׁוּמָן בְּפֵרוֹתֶיהָ. אִם רָזָה - פֵּרוּשׁ, אִם כְּשֶׁנּוֹתֶנֶת כֹּחָהּ בַּפֵּרוֹת אִם נַעֲשֵׂית רָזָה מִצַּד זֶה, כְּדֶרֶךְ הָאֲרָצוֹת שֶׁזּוֹרְעִים אוֹתָהּ שָׁנָה וּמוֹבִירִים אוֹתָם שָׁנָה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִהְיֶה כְּחוּשָׁה, אוֹ זוֹרְעִים אוֹתָהּ שָׁנָה אַחַר שָׁנָה וְאֵינָהּ מִשְׁתַּנֵּית בְּכֹחָהּ וְעוֹשָׂה שֵׁנִי כָּרִאשׁוֹן, שֶׁזֶּה יַגִּיד שֶׁאֵינָהּ נִכְחֶשֶׁת מִצַּד גִּדּוּלֶיהָ.

הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ. פֵּרוּשׁ שֵׁם הַמִּין, אִם יֵשׁ בָּהּ כָּל מִין עֵץ, אִם אַיִן - פֵּרוּשׁ אִם יֵשׁ עֵץ שֶׁאֵינוֹ נִמְצָא בָּהּ, וְהוּא מַאֲמַר הַכָּתוּב (דברים ח:ט) ״לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ״.

מקור: ספריא · נחלת הכלל