עֲמָלֵ֥ק יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֣רֶץ הַנֶּ֑גֶב וְ֠הַֽחִתִּ֠י וְהַיְבוּסִ֤י וְהָֽאֱמֹרִי֙ יוֹשֵׁ֣ב בָּהָ֔ר וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ יוֹשֵׁ֣ב עַל־הַיָּ֔ם וְעַ֖ל יַ֥ד הַיַּרְדֵּֽן׃

עמלק יושב וגו'. לְפִי שֶׁנִּכְווּ בַּעֲמָלֵק כְּבָר, הִזְכִּירוּהוּ מְרַגְּלִים כְּדֵי לְיָרְאָם (תנחומא):

ועל יד הירדן. יָד כְּמַשְׁמָעוֹ, אֵצֶל הַיַּרְדֵּן, וְלֹא תוּכְלוּ לַעֲבֹר:

עֲמַלְקָאָה יָתֵב בַּאֲרַע דָרוֹמָא וְחִתָּאָה וִיבוּסָאָה וֶאֱמוֹרָאָה יָתֵב בְּטּוּרָא וּכְנַעֲנָאָה יָתֵב עַל יַמָא וְעַל כֵּיף יַרְדְנָא

וְאָמְרוּ עוֹד: עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב - לִרְמֹז שֶׁאֵין שָׁם רוּחַ לָבֹא בָּאָרֶץ מִשָּׁם, כִּי כֻּלָּם גִּבּוֹרִים, כִּי עֲמָלֵק בַּדָּרוֹם וְהַכְּנַעֲנִי בַּמַּעֲרָב וּבַמִּזְרָח וְהָאֱמוֹרִי בָּהָר. הִגִּידוּ שְׁלִיחוּתָם וַיָּנִיאוּ לֵב הָעָם בְּרֶמֶז מִפְּנֵי מוֹרָאָם מִמֹּשֶׁה וְאַהֲרֹן. וְהִנֵּה הֵשִׁיבוּ עַל כָּל מַה שֶׁצִּוָּה לָהֶם מֹשֶׁה, זוּלָתִי מַה שֶׁאָמַר "הַמְעַט הוּא אִם רָב" שֶׁלֹּא עָנוּ אוֹתוֹ דָּבָר בָּזֶה, וְכֵן לֹא הִזְכִּירוּ טוֹבָה, כִּי הָיָה בְדַעְתָּם לוֹמַר לָעָם אַחַר כָּךְ "אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא" בְּדֶרֶךְ דִּבָּה, וְהִנֵּה עַמָּהּ מְעַטִּים וַחֲזָקִים מְאֹד. וְהִנֵּה הָעָם הֵבִינוּ כַּוָּנָתָם, וְאָז הֵחֵלּוּ כָל הָעֵדָה אֲשֶׁר שָׁם לְהִתְאוֹנֵן. וְזֶה טַעַם ״וַיַּהַס כָּלֵב״, כִּי שִׁתֵּק אוֹתָם וְאָמַר ״עָלֹה נַעֲלֶה וְגוֹ' כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ", לוֹמַר, אֱמֶת הוּא שֶׁהָעָם חָזָק אֲבָל אֲנַחְנוּ נֶחֱזַק מֵהֶם וּמֵעָרֵיהֶם הַבְּצוּרוֹת. עַל כֵּן אָמַר ״לָהּ״, אָז עָנוּ הַמְרַגְּלִים וּפֵרְשׁוּ דִבְרֵיהֶם וְאָמְרוּ ״לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ״, לֵאמֹר, אֲפִלּוּ הָעָם אִם יֵצְאוּ אֵלֵינוּ בַּשָּׂדֶה לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֲלֵיהֶם לְהִלָּחֵם בָּהּ, אַף כִּי נִכְבֹּשׁ מֵהֶם עָרִים בְּצוּרוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד, כִּי טַעַם ״לַעֲלוֹת אֶל הָעָם״ כְּטַעַם ״בְּרוּ לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי״ (שמואל א יז ח) - לְשׁוֹן נִלְחָמִים בְּמַעֲרָכָה:

עמלק יושב בארץ הנגב עד שאתם שואלים משבע אומות שאלו מן העם היושב על הגבול הוא עמלק שנזדווג להם בצאתם ממצרים.

והאמרי יושב בהר והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן ואין לנו מקום פנוי ליכנס לארץ.