בְּמִדְבַּר י״ג · ד׳

וְאֵ֖לֶּה שְׁמוֹתָ֑ם לְמַטֵּ֣ה רְאוּבֵ֔ן שַׁמּ֖וּעַ בֶּן־זַכּֽוּר׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

הפסוק פותח את רשימת שמות המרגלים, ומתחיל בשבט ראובן: שמוע בן זכור. הרמב״ן מעיר שהכתוב מנה כאן את השבטים לא לפי סדר דגליהם ולא לפי סדר תולדותם, אלא נראה שראה למנותם לפי מעלת השלוחים עצמם, שכן היו ראשים ונשיאים בעם. לפי זה סדר הרשימה משקף את חשיבותם האישית של המרגלים ולא את הסדר הרגיל של השבטים. פתיחת הרשימה בשמות מפורטים נועדה להדגיש שאלו אנשים ידועים ומכובדים, מה שמעצים בהמשך את חומרת חטאם כשהוציאו את דיבת הארץ.
מבוסס על רמב״ן · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאִלֵין שְׁמָהַתְהוֹן לְשִׁבְטָא דִרְאוּבֵן שַׁמוּעַ בַּר זַכּוּר

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

לְמַטֵּה רְאוּבֵן וְגוֹ' מָנָה הַכָּתוּב הַשְּׁבָטִים לֹא לְדִגְלֵיהֶם וְלֹא לְצִבְאוֹתָם וְלֹא כְּתוֹלְדוֹתָם, וְנִרְאֶה שֶׁרָאָה לִמְנוֹתָם הֵנָּה לְפִי מַעֲלַת הַשְּׁלוּחִים, כִּי הָיוּ רָאשִׁים וּנְשִׂיאִים בָּעָם כַּאֲשֶׁר סִפֵּר, וְאֵין מַעֲלָתָם שָׁוָה, אֲבָל יֵשׁ בָּהֶם גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ בְּחָכְמָה וּבְכָבוֹד, וְהִקְדִּים הַנִּכְבָּד הַקּוֹדֵם בְּמַעֲלָה, כִּי מִמַּעֲלַת עַצְמָם מְנָאָם לֹא לְמַעֲלַת הַשֵּׁבֶט. וְכֵן בַּנְּשִׂיאִים הַחוֹלְקִים לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן (להלן לד יז-כט) הִזְכִּירָם כְּפִי הַמַּעֲלָה לֹא לְתוֹלְדוֹתָם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל