בְּמִסְפַּ֨ר הַיָּמִ֜ים אֲשֶׁר־תַּרְתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֘רֶץ֮ אַרְבָּעִ֣ים יוֹם֒ י֣וֹם לַשָּׁנָ֞ה י֣וֹם לַשָּׁנָ֗ה תִּשְׂאוּ֙ אֶת־עֲוֺנֹ֣תֵיכֶ֔ם אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה וִֽידַעְתֶּ֖ם אֶת־תְּנוּאָתִֽי׃

את תנואתי. שֶׁהֲנִיאוֹתֶם אֶת לְבַבְכֶם מֵאַחֲרַי, תנואה לְשׁוֹן הֲסָרָה, כְּמוֹ "כִּי הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ" (במדבר ל):

בְּמִנְיַן יוֹמַיָא דִי אַלֶלְתּוּן יָת אַרְעָא אַרְבְּעִין יוֹמִין יוֹמָא לְשַׁתָּא יוֹמָא לְשַּׁתָּא תְּקַבְּלוּן יָת חוֹבֵיכוֹן אַרְבְּעִין שְׁנִין וְתִדְעוּן יָת דְאִתְרַעַמְתּוּן עֲלָי

אשר תרתם. בציווי:

את תנואתי. אניא דברי או מי יניאני והטעם שישבור את שבועתי כמו ואם הניא:

במספר הימים בבי״‎ת.

וידעתם את תנואתי אמרתם שכוונתי להפילכם בחרב כדי שלא להביא דברי שאמרתי לפניכם להכניס אתכם לארץ עכשיו תבחינו ותכירו אותה תנואה שחשבתם עלי מדה כנגד מדה.

יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה. שָׁנָה לְיוֹם שָׁנָה לְיוֹם מִבָּעֵי לֵיהּ לְמֵימַר. וְעוֹד, הֲלֹא מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה עַל מִדַּת פֻּרְעָנוּת, וְאֵיךְ יִכְפּוֹל עָנְשָׁם שָׁנָה לְיוֹם. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״בְּמִסְפַּר הַיָּמִים״, כְּמִסְפַּר בְּכָ״ף מִבָּעֵי לֵיהּ. וּמַהוּ שֶׁחָזַר וְאָמַר ״תִּשְׂאוּ עֲוֺנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה״, כִּי כְּבָר הִזְכִּיר עָנְשָׁם. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (תענית כט.) כִּי יוֹם זֶה הַיְנוּ תִּשְׁעָה בְּאָב כִּי בוֹ בָּכוּ בְּכִיָּה לְחִנָּם וְקָבְעוּ בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת עַל כֵּן בְּכָל יוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב הָיוּ קוֹבְרִים מֵתֵיהֶם, לְכָךְ נֶאֱמַר ״יוֹם לַשָּׁנָה״, שֶׁבְּכָל שָׁנָה תִּשְׂאוּ עֲוֹנֹתֵיכֶם יוֹם אֶחָד.

וְעַל דֶּרֶךְ הַדְּרָשׁ נִרְאֶה לִי לְפָרֵשׁ, לְפִי שֶׁעִקַּר כַּוָּנַת הַמְרַגְּלִים הָיְתָה בְּהוֹצָאַת דִּבַּת הָאָרֶץ כְּדֵי לִהְיוֹת לָהֶם פִּתְחוֹן פֶּה לוֹמַר ״נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה״, וְיָדְעוּ כִּי מֵאָז וּמִקֶּדֶם נִתְחַיְּבוּ שֶׁמִּצְרַיִם תֵּשֵׁב שְׁמָמָה אַרְבָּעִים שָׁנָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּיחֶזְקֵאל (כט יב) ״תִּהְיֶיןָ שְׁמָמָה אַרְבָּעִים שָׁנָה״, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י שָׁם לְפִי שֶׁנִּגְזַר עֲלֵיהֶם רַעֲבוֹן אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים שֶׁנִּכְתַּב הַחֲלוֹם שֶׁבַע פָּרוֹת שֶׁבַע שִׁבֳּלִים וְלֹא הָיָה לָהֶם אֶלָּא שְׁתַּיִם, כִּי מִשֶּׁבָּא יַעֲקֹב פָּסַק הָרָעָב וְנִשְׁאֲרוּ חַיָּבִים עוֹד אַרְבָּעִים שָׁנָה, כָּךְ פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י. וּלְפִי זֶה מָקוֹם אִתִּי לְפָרֵשׁ שֶׁהַמְרַגְּלִים יָדְעוּ גַּם הֵמָּה שֶׁהַמִּצְרִים יֵשׁ לָהֶם לִפְרֹעַ חוֹב אַרְבָּעִים שָׁנָה, אוֹ לִהְיוֹת שְׁמָמָה אַרְבָּעִים שָׁנָה, אוֹ לִהְיוֹת שָׁם רְעָבוֹן אַרְבָּעִים שָׁנָה. לְכָךְ הָלְכוּ אַרְבָּעִים יוֹם לוֹמַר לְיִשְׂרָאֵל שֶׁאַרְבָּעִים יוֹם אֵלּוּ אֲשֶׁר בָּהֶם רָאִינוּ סַכָּנַת אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ, גְּרוּעִים לָנוּ יוֹתֵר מִן אַרְבָּעִים שָׁנָה הָרָעִים שֶׁנִּגְזְרוּ עַל מִצְרַיִם, וְעַל כֵּן אָמְרוּ ״נָשׁוּבָה מִצְרַיְמָה״, כִּי יוֹתֵר טוֹב לָנוּ לִהְיוֹת בְּשִׁמְמַת מִצְרַיִם אַרְבָּעִים שָׁנָה מֵאוֹתָן אַרְבָּעִים יוֹם אֲשֶׁר בָּהֶם הָיִינוּ בְּסַכָּנַת מָוֶת וּמְשַׁכֶּלֶת בָּאָרֶץ. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ יוֹם לַשָּׁנָה שֶׁל מִצְרַיִם, לוֹמַר שֶׁשָּׁנָה שֶׁל מִצְרַיִם יוֹתֵר טוֹב מִן יוֹם שֶׁל הָאָרֶץ אֲפִלּוּ שְׁנַת רְעָבוֹן אוֹ שְׁמָמָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה״, הַיְינוּ לְשָׁנָה שָׁנָה שֶׁל מִצְרַיִם. עַל כֵּן תִּשְׂאוּ עֲווֹנוֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה כְּנֶגֶד אוֹתָן אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁל מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לִהְיוֹת שָׁמָּה בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק יוֹתֵר מִן יוֹם בָּאָרֶץ, עַל כֵּן תִּהְיוּ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.