וישבו וילינו עליו. וּכְשֶׁשָּׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ הִרְעִימוּ עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה בְּהוֹצָאַת דִּבָּה, אוֹתָם אֲנָשִׁים וימתו; כָּל הוֹצָאַת דִּבָּה לְשׁוֹן חִנּוּךְ דְּבָרִים, שֶׁמַּלְקִיחִים לְשׁוֹנָם לְאָדָם לְדַבֵּר בּוֹ, כְּמוֹ "דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים" (שיר השירים ז'), וְיֶשְׁנָהּ לְטוֹבָה וְיֶשְׁנָהּ לְרָעָה, לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן מוצאי דבת הארץ רעה, שֶׁיֵּשׁ דִּבָּה שֶׁהִיא טוֹבָה:
דבה. פרליר"ש בְּלַעַז:
וְגֻבְרַיָא דִי שְׁלַח משֶׁה לְאַלָלָא יָת אַרְעָא וְתָבוּ וְאַרְעִימוּ עֲלוֹהִי יָת כָּל כְּנִשְׁתָּא לְאַפָּקָא שׁוּם בִּישׁ עַל אַרְעָא
וילינו עליו פועל יוצא לשנים פעולים:
והאנשים אשר שלח משה - ואחר ששלחם - וישובו - מארץ ישראל ואחרי כן - וילינו - אחרי שובם ככתוב למעלה. עתה - וימותו וגו'.
דבה - מן: דובב שפתי ישנים. כמו מן: באבוד רשעים רנה. רננת רשעים מקרוב. וכן: כי היתה סבה מעם ה', מן סובב. סבה.
והאנשים אשר שלח משה הם המרגלים להם לא המתין אלא וימותו במגפה.
וישבו וילינו הרעימו פעם שניה.
וילונו כתיב וילינו קרי.
וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח וְגוֹ׳. כָּל הַכָּתוּב מְיֻתָּר, שֶׁכְּבָר הִשְׁמִיעָנוּ כִּי מֹשֶׁה שָׁלַח הָאֲנָשִׁים וְגוֹ׳ וְכָל מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב. וְאוּלַי כִּי לְצַד שֶׁרָצָה לוֹמַר הַכָּתוּב הַמִּשְׁפָּט שֶׁנַּעֲשָׂה בָּהֶם תֵּכֶף וּמִיָּד, וְיֹאמַר הָאוֹמֵר וַהֲלֹא מִדַּת אֶרֶךְ אַפַּיִם יֶשְׁנָהּ גַּם לָרְשָׁעִים, וְלָמָּה לֹא הֶאֱרִיךְ ה׳ אַפּוֹ קְצָת לְאֵלּוּ, לָזֶה סִדֵּר הַפְלָגַת חֶטְאָם שֶׁמָּנְעוּ אֲרִיכוּת אַפַּיִם.
דַּע כִּי לְצַד ה׳ דְּבָרִים יֶחֱרֶה אַף ה׳ וְיִתְנַקֵּם מְהֵרָה: א׳ הָאָדָם גָּדוֹל וְחָשׁוּב כִּי יִמְרֹד בְּקוֹנוֹ, לֹא יֹאבֶה ה׳ סְלוֹחַ לוֹ, שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה לְאָדָם בֵּינוֹנִי כִּי יֶחֱטָא. ב׳ אָדָם שֶׁחֶבְרָתוֹ נָאָה וַחֲסוּדָה וְהוּא מִתְעַוֵּת וְהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹב. ג׳ כְּשֶׁיִּהְיֶה לָאָדָם הֶרְגֵּשׁ גָּדוֹל לְהָעִירוֹ לְבַל יֶחֱטָא, וּכְמַעֲשֵׂה אוֹתוֹ שֶׁטָּפְחוּ לוֹ צִיצִיּוֹתָיו עַל פָּנָיו וְכוּ׳ (מנחות מד.) וְלֹא יָחוּשׁ לַהֶעָרָה. ד׳ אִם חָטָא וְהֶחֱטִיא אֶת הָרַבִּים. ה׳ אִם יִהְיֶה חֵטְא גָּדוֹל וְרָחוֹק מִטֶּבַע הָרָגִיל, כְּמַעֲשֵׂה אָמוֹן שֶׁאָמְרוּ לוֹ יֵשׁ לְךָ הֲנָאָה וְכוּ׳ (סנהדרין קג:).
וְהוֹדִיעַ הַכָּתוּב כָּאן טַעַם שֶׁלֹּא הֶאֱרִיךְ ה׳ אַפּוֹ לָהֶם, שֶׁבָּהֶם נִתְקַבְּצוּ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים הַמַּפְלִיגִים מִדַּת אֶרֶךְ אַפַּיִם. וְהִתְחִיל לוֹמַר כְּנֶגֶד הָרִאשׁוֹן: וְהָאֲנָשִׁים, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה כאן) כָּל אֲנָשִׁים שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן חֲשִׁיבוּת, כִּי רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. וּכְנֶגֶד חֶבְרַת מְשַׁלְּחָם אָמַר אֲשֶׁר שָׁלַח אוֹתָם מֹשֶׁה בִּשְׁלִיחוּת מִצְוָה לַחְפּוֹר אֶת הָאָרֶץ, הֲרֵי כִּי הֵם שְׁלוּחֵי חֶבְרָה וּמֵחֶבְרַת מֹשֶׁה יֵחָשְׁבוּ. וּכְנֶגֶד שְׁלִישִׁי אָמַר וַיָּשֻׁבוּ, פֵּרוּשׁ שֶׁנַּעֲשָׂה לָהֶם נֵס עָצוּם שֶׁשָּׁבוּ וְלֹא נֶאֶבְדוּ בַּהֲלִיכָתָם, וְצֵא וּלְמַד מֵאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנא דבי אליהו רבה פכ״ט) מֵהָעוֹבֵר עֲלֵיהֶם מֵהָעֲנָקִים וְלֹא נָגְעָה בָּהֶם יַד אָדָם. וְזֶה הָיָה מַסְפִּיק לַהֲעִירָם לְבַל עֲשׂוֹת רֶשַׁע וְיַכִּירוּ כִּי גָּדוֹל אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר הֶרְאָם נִפְלְאוֹתָיו. וּכְנֶגֶד רְבִיעִי אָמַר וַיַּלִּינוּ כָּל הָעֵדָה, פֵּרוּשׁ חָטְאוּ הֵם וְהֶחֱטִיאוּ הָרַבִּים. וּכְנֶגֶד הַחֲמִישִׁי אָמַר לְהוֹצִיא דִבָּה עַל הָאָרֶץ, מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי שֶׁיֹּאמַר עַל הָאָרֶץ כְּלִילַת יֹפִי כִּי רָעָה הִיא? אֵין לְךָ רָשָׁע רָחוֹק מֵעֲשׂוֹת כָּזֶה, כִּי אֵיךְ מִין הָאֱנוֹשִׁי יָעֵז פָּנָיו כָּל כָּךְ לְדַבֵּר דְּבָרִים הַפְכִּיִּים בְּתַכְלִית הַהַפְכִּיּוּת, לוֹמַר דִּבָּה רָעָה עַל הַשְּׁלֵמוּת הַטּוֹב. אֲשֶׁר עַל כֵּן חָרָה אַף ה׳ וַהֲרָגָם מִיָּד וְלֹא הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ לָהֶם.
