בְּמִדְבַּר י״ד · מ״ב

אַֽל־תַּעֲל֔וּ כִּ֛י אֵ֥ין יְהֹוָ֖ה בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְלֹא֙ תִּנָּ֣גְפ֔וּ לִפְנֵ֖י אֹיְבֵיכֶֽם׃

במילים פשוטות

משה מזהיר: אל תעלו כי אין ה׳ בקרבכם, ולא תינגפו לפני אויביכם. אור החיים מבאר שמשה נתן שני טעמים למנוע את העלייה: האחד, שאין ה׳ בקרבם, וכיוון שכן העלייה היא בגדר מרד בה׳, כפי שנאמר במשנה תורה ״ותזידו ותעלו״; והשני, שיינגפו לפני אויביהם. כך הפסוק מסביר את שורש הכישלון הצפוי: לאחר גזירת הנדודים, ה׳ אינו הולך עוד עם העם למלחמה, ובלא ליוויו האלוקי אין להם סיכוי מול האויבים. משה מבהיר שהעלייה עתה אינה גבורה אלא פזיזות מסוכנת, שתסתיים בתבוסה, שכן ההגנה האלוקית שהובטחה בעבר כבר ניטלה מהם בשל חטאם.
מבוסס על אור החיים · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

לָא תִסְקוּן אֲרֵי לֵית שְׁכִנְתָּא דַיְיָ בֵּינֵיכוֹן וְלָא תִתַּבְּרוּן קֳדָם בַּעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

אַל תַּעֲלוּ וְגוֹ׳. נָתַן לָהֶם שְׁנֵי טְעָמִים לְמָנְעָם מֵהָעֲלִיָּה: אֶחָד הוּא כִּי אֵין ה׳ בְּקִרְבָּם, וְכֵיוָן שֶׁכֵּן הֲרֵי זֶה מֵהַמֶּרֶד בַּה׳, וְתִמְצָא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים א:מג) ״וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ה׳״, וְטַעַם שֵׁנִי ״וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אוֹיְבֵיכֶם״ - פַּחַד הָאוֹיֵב.

מקור: ספריא · נחלת הכלל