וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֶל־כׇּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר עָבַ֤רְנוּ בָהּ֙ לָת֣וּר אֹתָ֔הּ טוֹבָ֥ה הָאָ֖רֶץ מְאֹ֥ד מְאֹֽד׃

וַאֲמָרוּ לְכָל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֵימָר אַרְעָא דִי עֲבַרְנָא בָהּ לְאַלָלָא יָתַהּ טָבָא אַרְעָא לְחֲדָא לַחֲדָא

וְטַעַם טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד לְהַכְחִישׁ הַדִּבָּה, לֵאמֹר שֶׁאֵינָהּ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ, כִּי הָאֲוִיר טוֹב וְהִיא אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:

וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר. אָמְרוֹ תֵּיבַת לֵאמֹר אַחַר שֶׁאָמַר אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אוּלַי כִּי לְצַד שֶׁגַּם הַמְרַגְּלִים גַּם הֵם אָמְרוּ ״אֶרֶץ זָבַת חָלָב״ וְגוֹ׳ שֶׁהוּא שֶׁבַח הָאָרֶץ, וְכַוָּנָתָם הָיְתָה לְהָרַע לְהַצְדִּיק מַאֲמַר הַדּוֹפִי, לָזֶה הֵעִיד הַכָּתוּב כִּי יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב נִתְכַּוְּנוּ לְרוֹמֵם וּלְפָאֵר הָאָרֶץ, וְתֵיבַת לֵאמֹר כָּאן לְשׁוֹן רוֹמְמוּת עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (דברים כו:יז) ״הֶאֱמַרְתָּ וְהֶאֱמִירְךָ״.

טוֹבָה הָאָרֶץ וְגוֹ׳. נִתְכַּוְּנוּ לִסְתּוֹר דִּבְרֵי הַמְּרַגְּלִים שֶׁאָמְרוּ ״אֶרֶץ אוֹכֶלֶת״ וְגוֹ׳, וְאָמְרוּ ״טוֹבָה מְאֹד מְאֹד״ בֵּין בְּעִנְיַן פֵּרוֹתֶיהָ בֵּין בְּיִשּׁוּבָהּ. וּכְנֶגֶד הַפְלָגַת הַמְּנִיעָה אָמְרוּ ״אִם חָפֵץ״ וְגוֹ׳ ״וּנְתָנָהּ״ בְּתוֹרַת מַתָּנָה לֹא בְּכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ, וְגָמְרוּ אוֹמֶר ״לַחְמֵנוּ הֵם״.