בְּמִדְבַּר ט״ז · כ״ט

אִם־כְּמ֤וֹת כׇּל־הָֽאָדָם֙ יְמֻת֣וּן אֵ֔לֶּה וּפְקֻדַּת֙ כׇּל־הָ֣אָדָ֔ם יִפָּקֵ֖ד עֲלֵיהֶ֑ם לֹ֥א יְהֹוָ֖ה שְׁלָחָֽנִי׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

משה מגדיר את המבחן: אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל האדם ייפקד עליהם, לא ה׳ שלחני. רש״י מבאר ש״לא ה׳ שלחני״ עניינו אלא אני עשיתי הכל מדעתי, ובדין הוא חולק עלי. הרמב״ן מבאר שגם רבים בעם אמרו למשה פעמים רבות ״למה העליתנו ממצרים״, אבל היה העונש על אלה מכל האדם באמרם ״כי תשתרר עלינו״. כך משה מציב את התנאי: אם דתן ואבירם ימותו מיתה טבעית כשאר בני אדם, סימן שלא ה׳ שלחו. משה מעמיד את שליחותו למבחן חד וברור: אם המורדים ימותו כדרך כל הארץ, יוכח שטענת קורח צודקת. בכך משה מגלה ביטחון מוחלט באמיתות שליחותו, ומוכן להעמידה למבחן גלוי שתוצאתו תכריע סופית את המחלוקת לעיני כל העם.
מבוסס על רש״י, רמב״ן · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

לא ה' שלחני. אֶלָּא אֲנִי עָשִׂיתִי הַכֹּל מִדַּעְתִּי, וּבְדִין הוּא חוֹלֵק עָלַי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אִם כְּמוֹתָא דְכָל אֱנָשָׁא יְמוּתוּן אִלֵין וּסְעָרָא דְכָל אֱנָשָׁא יִסְתְּעַר עֲלֵיהוֹן לָא יְיָ שַׁלְחַנִי

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה הִנֵּה גַּם רַבִּים בָּעָם אָמְרוּ לוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת "לָמָּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם", אֲבָל הָיָה הָעֹנֶשׁ עַל אֵלֶּה מִכָּל הָאָדָם בְּאָמְרָם ״כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר״ (במדבר ט״ז:י״ג), כִּי עָשׂוּ שְׁתַּיִם רָעוֹת: בִּזּוּ עַל כְּבוֹד הָרַב, וְכָפְרוּ בְּכָל מַעֲשֵׂה ה' אֲשֶׁר עָשָׂה בְּמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר, וְגַם בְּמַעֲמַד הַר סִינַי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם״ (שמות יט ט), וְהֵם אָמְרוּ שֶׁאֵינוֹ כְּדַאי לְהִשְׂתָּרֵר עֲלֵיהֶם וְלֹא בָּא לָהֶם עַל יָדוֹ רַק רַע. וּמִפְּנֵי זֶה אָמַר (במדבר ט״ז:ט״ו) ״וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד״. וְגַם קֹרַח אָמַר (במדבר ט״ז:ג׳) ״וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ״, וְעַל כֵּן נִבְלַע אָהֳלוֹ עִמָּהֶם. וְזֶה טַעַם ״לֹא ה' שְׁלָחָנִי״ - שֶׁלֹּא שְׁלָחַנִי כְּלָל לְהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, כְּטַעַם ״אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם״ (דברים לד יא), ״וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ״ (שמות ג יב). וְכֵן ״כִּי ה' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה״ (במדבר ט״ז:כ״ח) - הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר רְאִיתֶם בְּעֵינֵיכֶם, רָמַז לְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה מִיּוֹם שֶׁאָמַר לוֹ ״לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה״ (שמות ג י), כִּי תְּחִלַּת בִּיאַת הַנָּבִיא יִקָּרֵא שְׁלִיחוּת, כְּעִנְיַן ״אֶת מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ״ (ישעיהו ו ח), ״וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם״ (מיכה ו ד). וְאֵין טַעַם "כָּל הַמַּעֲשִׂים" לְהַחֲלִיף הַבְּכוֹרִים לַלְוִיִּם וּכְהֻנַּת אַהֲרֹן כְּדִבְרֵי הַמְפָרְשִׁים, אֶלָּא לִכְלַל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

לא ה' שלחני - אלא עשיתים מדעתי, שצויתים להקטיר קטורת.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמוּתוּן אֵלֶּה וְגוֹ׳. בְּמַסֶּכֶת נְדָרִים (לט:) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: רֶמֶז לְבִקּוּר חוֹלִים מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם״ וְגוֹ׳ שֶׁהֵם חוֹלִים וּמוּטָלִים עַל עֲרִיסוֹתֵיהֶם וּבְנֵי אָדָם מְבַקְּרִים אוֹתָם, ״לֹא ה׳ שְׁלָחָנִי״. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁסָּמַךְ עַל סוֹף הַמִּקְרָא, שֶׁאָמַר: ״וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם״, פְּקִידָה זוֹ הַיְינוּ בִּקּוּר. וְהִנֵּה מָקוֹם אִתִּי לְפָרֵשׁ פְּקִידָה זוֹ בְּדֶרֶךְ אַחֵר. כִּי יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי תּוֹעֶלֶת בְּבִקּוּר זֶה, הָאֶחָד הוּא שֶׁמְּבַקְּרִין אַחֲרֵי צְרָכָיו שֶׁל הַחוֹלֶה; הַשֵּׁנִי הוּא לְצֹרֶךְ הַהוֹלְכִים שָׁמָּה, כִּי כְּמוֹ שֶׁטּוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל כְּדֵי שֶׁהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ, כָּךְ טוֹב לָלֶכֶת אֶל הַחוֹלֶה כִּי עַל יְדֵי זֶה יְבַקֵּשׁ וִיפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו, כִּי יֵלְכוּ שָׁמָּה אַבִּירֵי לֵב הָרְחוֹקִים מִצְּדָקָה אֲשֶׁר אֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם, וְלִבָּם הֶעָרֵל טָח מֵהָבִין לְאַחֲרִיתָם כִּי תֹהוּ הוּא וְסוֹפוֹ לִמְקוֹם רִמָּה. וְזֶהוּ ״פְּקֻדַּת כָּל הָאָדָם״, כִּי הַסּוֹף, הוּא פְּקֻדַּת כָּל אָדָם, יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם, ״יִפָּקֵד״ לְשׁוֹן זְכִירָה, וְרוֹצֶה לוֹמַר אִם יִפָּקֵד וְיִזָּכֵר עֲלֵיהֶם פְּקֻדַּת כָּל אָדָם, הַיְינוּ הַמִּיתָה, וְזֶה וַדַּאי עַל יְדֵי שֶׁיְּבַקְּרוּ אוֹתָם, וְיִתְגַּלְגֵּל זְכוּת זֶה לָרַבִּים עַל יְדֵיהֶם, וְאֵינָן מְקַבְּלִים עֹנֶשׁ כְּמִדָּתָם, אָז כְּדִבְרֵיהֶם כֵּן הוּא שֶׁלֹּא ה׳ שְׁלָחָנִי. אֲבָל אִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה׳ וְגוֹ׳, שֶׁלֹּא יָמוּתוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָעוֹלָם, וְאָז לֹא יִזָּכֵר עַל יָדָם פְּקֻדַּת כָּל הָאָדָם, כִּי מֵחִדּוּשׁ לֹא יַלְפִינָן, כִּי לֹא יַעֲלֶה עַל לֵב אָדָם לָמוּת בְּמִיתָה מְשֻׁנָּה כָּזוֹ, בְּזֹאת יֵדְעוּן כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים אֶת ה׳, וְאֵינָן רְאוּיִן שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל עַל יָדָם שׁוּם זְכוּת לְזוּלָתָם.

וְטַעַם לְמִיתָה כָּזוֹ, לְפִי מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה שֶׁכָּפְרוּ בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם וּבִבְרִיאָתוֹ, אָמַר מֹשֶׁה, ״אִם בְּרִיאָה״, אִם בֶּאֱמֶת הָיְתָה בְּרִיאָה חֲדָשָׁה בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, אָז יְאַמֵּת ה׳ דְּבָרַי וְיִבְרָא גַּם עַתָּה חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ, וְעַל יָדָהּ יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כִּי ה׳ עוֹשֶׂה חֲדָשׁוֹת. וּמַה שֶּׁנִּבְרָא בְּרִיאָה זוֹ דַּוְקָא לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ג ב): אִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בָּלָעוּ. וְהֵמָּה לֹא רָצוּ בְּשׁוּם מַנְהִיג, כִּי אָמְרוּ ״כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה׳ וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה׳״. וּלְפִי סְבָרָתָם הַנִּבְעֶרֶת יִבְלַע אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים, עַל כֵּן יֵעָנְשׁוּ כְּמִדָּתָם שֶׁיֵּרְדוּ שְׁאוֹל חַיִּים, כִּי אֲפִלּוּ הַמִּתְעַצֵּל בְּהֶסְפֵּדוֹ שֶׁל אָדָם כָּשֵׁר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קה:) שֶׁרָאוּי לְקָבְרוֹ בְּחַיָּיו, לְפִי שֶׁנִּרְאֶה שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּהֶעְדֵּר הַשָּׁלֵם שֶׁהָיָה מַטִּיל מוֹרָאוֹ עַל הַבְּרִיּוֹת, כָּל שֶׁכֵּן עֲדַת קֹרַח שֶׁבְּפֶה מָלֵא אָמְרוּ שֶׁאֵינָן רוֹצִין בְּשׁוּם מִתְנַשֵּׂא לְכָל רֹאשׁ. עַל כֵּן אָמַר מֹשֶׁה שֶׁאִם יָמוּתוּ עַל מִטָּתָם וְלֹא יֵרְדוּ שְׁאוֹל חַיִּים אָז לֹא ה׳ שְׁלָחָנִי לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּנּוּיִים שֶׁל הַשְּׂרָרוֹת וְהַנְהָגַת הָעָם. אָמְנָם אִם יֵרְדוּ שְׁאוֹל חַיִּים, בְּזֹאת יֵדְעוּן כִּי נִמְדַּד לָהֶם כְּמִדָּתָם, כִּי ה׳ שְׁלָחָנִי לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּנּוּיִים כְּדֵי שֶׁכָּל הָעָם הַזֶּה אִישׁ עַל מְקוֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם. לָכֵן נֶאֱמַר ״וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל״, מִתּוֹךְ שֶׁרָצָה ה׳ שֶׁיִּהְיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בִּקְהִלָּה אַחַת וּבַאֲגֻדָּה אַחַת, וְכָל קְהִלָּה וַאֲסִיפָה צְרִיכָה לְמַנְהִיג כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבְלַע אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, וְהֵמָּה לֹא רָצוּ בָּזֶה, עַל כֵּן נֶאֶבְדוּ, כִּי הוּא יָצָא לַחֲלֹק וּבֵין אַחִים יַפְרִיד עַל יְדֵי מַחֲלֻקְתּוֹ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל