וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

פסוק זה פותח בלשון הרגילה של מסירת דבר ה׳ אל משה, והוא מבוא לפרשת מטה אהרן. רשב״ם מקדים ומבאר את עניין הפרשה: מאחר שהעם מתלונן על דבר הקטורת ואומר ״אתם המתם״, ואין זו הוכחה שנבחרו הכהנים, יעשה ה׳ הוכחה אחרת שלא יוכלו לערער על הכהונה - שמטה אהרן יפרח. הפתיחה מסמנת את המעבר לאות חדש ומכריע, שנועד להוכיח סופית את בחירת אהרן לכהונה ולהשקיט את תלונות העם.