בְּמִדְבַּר י״ז · ג׳

אֵ֡ת מַחְתּוֹת֩ הַֽחַטָּאִ֨ים הָאֵ֜לֶּה בְּנַפְשֹׁתָ֗ם וְעָשׂ֨וּ אֹתָ֜ם רִקֻּעֵ֤י פַחִים֙ צִפּ֣וּי לַמִּזְבֵּ֔חַ כִּֽי־הִקְרִיבֻ֥ם לִפְנֵֽי־יְהֹוָ֖ה וַיִּקְדָּ֑שׁוּ וְיִֽהְי֥וּ לְא֖וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

במילים פשוטות

מחתות החטאים האלה בנפשותם ייעשו רקועי פחים - טסים מרודדים - לצפות בהם את המזבח, כי הקריבום לפני ה׳ ויקדשו, ויהיו לאות לבני ישראל. רש״י מבאר ש״החטאים בנפשותם״ פירושו שנעשו פושעים בנפשותם על שנחלקו על ה׳, ״רקועי״ - רדודים, ו״לאות״ - לזיכרון. אבן עזרא מבאר ש״ויהיו לאות״ פירושו לזכר ולסימן. המחתות הופכות לציפוי המזבח כדי לשמש תזכורת נצחית: הן מעידות על סופם של החולקים על ה׳, ומזהירות את הבאים שלא יקרב זר להקטיר קטורת.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

החטאים האלה בנפשתם. שֶׁנַּעֲשׂוּ פוֹשְׁעִים בְּנַפְשׁוֹתָם, שֶׁנֶּחְלְקוּ עַל הַקָּבָּ"ה:

רקעי. רְדוּדִין:

פחים. טַסִּים מְרֻדָּדִין, טינדי"ש בלעז:

צפוי למזבח. לְמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת:

ויהיו לאות. לְזִכָּרוֹן - שֶׁיֹּאמְרוּ, אֵלּוּ הָיוּ מֵאוֹתָן שֶׁנֶּחְלְקוּ עַל הַכְּהֻנָּה וְנִשְׂרְפוּ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

יָת מַחְתְּיַת חַיָיבַיָא הָאִלֵין דְאִתְחַיְיבוּ בְּנַפְשָׁתֵיהוֹן וְיַעְבְּדוּן יַתְהוֹן טַסִין רְדִידִין חוֹפָאָה לְמַדְבְּחָא אֲרֵי קָרֵבֻנוּן קֳדָם יְיָ וְאִתְקַדָשׁוּ וִיהֶוְיָן לְאָת לִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

את מחתות החטאים. פי' המחתות:

ועשו אותם. האומנים:

רקועי פחים. כמו וירקעו את פחי הזהב:

ופי' כי קדשו כי הקריבום לפני ה':

ויהיו לאות. לזכר ולסימן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

החטאים האלה בנפשתם דמם בראשם משה התרה בהם, והיה האיש אשר יבחר בו, הוא לבדו יצא חי וכולם אובדים, והם נכנסו לאותה סכנה.

ועשו אתם האמנים מקרא זה חסר, דוגמא ויאמר ליוסף ויגד ליעקב.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם. אוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא מִלִּבָּם לְבַל יִדְאֲגוּ עַל הֱיוֹת הַדָּבָר בְּסִבָּתָם. גַּם לְבַל יַחְשֹׁב אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל כִּי הֵם הָיוּ לָהֶם סִבָּה, לָזֶה אָמַר הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשׁוֹתָם פֵּרוּשׁ, שֶׁהֵם חִבְּלוּ בְּעַצְמָן וְחִסְּרוּ נַפְשָׁם וְלֹא הָיָה לָהֶם סִבָּה מִזּוּלָתָם. וְאַף עַל פִּי כֵן מָצִינוּ שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁוּ יִשְׂרָאֵל בְּכַוָּנַת ה׳ בִּדְבָרִים אֵלּוּ וַיִּלּוֹנוּ עַל מֹשֶׁה וְגוֹ׳ אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה׳ (במדבר יז:ו).

כִּי הִקְרִיבוּם לִפְנֵי ה׳ וַיִּקְדָּשׁוּ. פֵּרוּשׁ, טַעַם שֶׁאֲנִי מְצַוְּךָ לְהָרִים הַמַּחְתּוֹת, לֹא שֶׁנִּתְרַצֵּיתִי בַּקְּטֹרֶת שֶׁהִקְרִיבוּ לְפָנַי, אֶלָּא בְּמַה שֶׁהִקְרִיבוּם, פֵּרוּשׁ, לְגוּפָן שֶׁל מַחְתּוֹת, וְקוֹדֶם שֶׁנָּתְנוּ עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת אֲשֶׁר הִיא זָרָה וּמְאוּסָה אֶצְלִי כְּבָר נִתְקַדְּשׁוּ הַמַּחְתּוֹת, וְהוּא אָמְרוֹ וַיִּקְדָּשׁוּ, וּמִידֵי דַּהֲוָה כְּמַקְרִיב כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב לַמִּקְדָּשׁ שֶׁהֵם קֹדֶשׁ. וְהַגַּע עַצְמְךָ אִם הַמַּקְרִיבִין הָיוּ נִמְלָכִים וְחוֹזְרִים בָּהֶם וְלֹא הָיוּ נוֹתְנִים הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ, מִי הָיוּ יוֹצְאִין הַמַּחְתּוֹת לְחוּלִּין? וּמֵעַתָּה לֹא מִפְּנֵי שֶׁנָּתְנוּ הַקְּטֹרֶת עֲלֵיהֶן יָצְאוּ הַמַּחְתּוֹת מִקְּדוּשָּׁתָן. וּמַה שֶּׁטָּעַן רַמְבַּ״ן כְּנֶגֶד רַשִׁ״י וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: זֶה דּוֹמֶה לְזָר שֶׁעָשָׂה כְּלֵי שָׁרֵת לְהַקְטִיר בַּחוּץ - עָלָיו אָמַר הַכָּתוּב ״הִקְרִיבוּם לִפְנֵי ה׳״ בְּאֹהֶל מוֹעֵד, פֵּרוּשׁ, שֶׁהִקְדִּישׁוּם וֶהֱבִיאוּם לַמָּקוֹם הַמְּקֻדָּשׁ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל