וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃

הפסוק פותח את פרשת סדר הדגלים בדיבור של ה׳ אל משה ואל אהרן יחד. אבן עזרא מסביר מדוע פנה ה׳ גם אל אהרן ולא אל משה בלבד: משום שאהרן ובניו נוגעים במישרין לעניין הדגלים והמסע, שכן עליהם מוטל להניח את משא בני קהת על הכתף, כלומר לסדר את נשיאת כלי הקודש בעת המסע. הפנייה המשותפת מלמדת ששני האחים שותפים בהנהגת מערך המחנה. הפסוק משמש פתיחה לציווי המפורט על מקום חנייתו של כל שבט סביב אוהל מועד, ולסדר שבו יחנו וייסעו הדגלים, מערך שהוא לב עניינו של הפרק כולו.