וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר כָּל הָעֵדָה וְלֹא הִסְפִּיק בְּמַאֲמַר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּן הַסְּתָם הֵם כָּל הָעֵדָה? אָכֵן לְפִי מַה שֶׁקָּדַם לָנוּ מִדִּבְרֵיהֶם (במדבר רבה סוף פרשת בלק) כִּי כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל הֵם בְּמַדְרֵגַת יְשָׁרִים וְצַדִּיקִים נִקְרָאִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּכְשֶׁאֵינָם בַּגֶּדֶר הַנָּאוֹת נִקְרָאִים עַם, כְּאָמְרוֹ (במדבר י״ד, י״א) ״עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה״ וְהַרְבֵּה כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְהַרְבֵּה פְּעָמִים יִקְרָאֵם הַכָּתוּב עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הֲגַם שֶׁיִּמָּצְאוּן בָּהֶם הַרְבֵּה אֲשֶׁר אֵינָם רְאוּיִים לְגֶדֶר זֶה, וִיכַוֵּן הַכָּתוּב אֶל הָרוֹב הַכְּשֵׁרִים. וְכָאן הוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי כָל הָעֵדָה יֶשְׁנָם בְּגֶדֶר זֶה שֶׁיִּקָּרְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהוּא מַאֲמַר וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה, פֵּרוּשׁ, כֻּלָּן נִקְרָאִים בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל בְּגֶדֶר יְשָׁרִים וְצַדִּיקִים. וְזֶה מְכֻוָּן לְדִבְרֵי רַזַ״ל שֶׁאָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״כָּל הָעֵדָה״ - עֵדָה הַשְּׁלֵמָה.
וְהֵם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נִרְאֶה שֶׁדָּרְשׁוּ תֵּבַת ״כָּל הָעֵדָה״ עַצְמָהּ שֶׁתַּגִּיד הַשְּׁלֵמוּת וְהַקִּיּוּם, וְשִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה. וְהַכַּוָּנָה בְּהוֹדָעָה זוֹ הִיא לְשָׁלֹשׁ סִבּוֹת: הָא׳, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר בְּסָמוּךְ מַעֲשֵׂה מֵי מְרִיבָה, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (דברים רבה פרשת ואתחנן) שֶׁנֶּעֱנַשׁ מֹשֶׁה עַל יָדָם, שֶׁאָמַר לָהֶם ״שִׁמְעוּ נָא הַמּוֹרִים״, לָזֶה הִקְדִּים לְהוֹדִיעֲךָ כִּי כָל הָעֵדָה הָיוּ צַדִּיקִים וְזוֹ הָיְתָה סִבָּה שֶׁנֶּעֱנַשׁ מֹשֶׁה שֶׁקְּרָאָם מוֹרִים. ב׳, לְהַגְדִּיל מַעֲלַת מִרְיָם עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם, שֶׁהֲגַם שֶׁכָּל הָעֵדָה הָיוּ צַדִּיקִים לֹא עָמַד זְכוּתָם לְהַעֲמִיד לָהֶם בְּאֵר הַמַּיִם שֶׁהָיָה בִּזְכוּת מִרְיָם (תענית ט.). ג׳, עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט שמעוני תשסג) שֶׁאָמְרוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא הָלְכוּ לִגְמֹל חֶסֶד עִם מִרְיָם, וּכְשֶׁנִּקְהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן חָשַׁב אַהֲרֹן שֶׁבָּאוּ לִגְמֹל חֶסֶד עִם מִרְיָם, וְהֵם לֹא בָּאוּ אֶלָּא לָרִיב עִמָּם כָּאָמוּר בְּדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וּמֵעַתָּה יֵשׁ מָקוֹם לַחְשֹׁד בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הָיוּ אָז בְּאוֹתוֹ מַצָּב כְּשֵׁרִים, וְזֶה לְךָ הָאוֹת שֶׁלֹּא גָמְלוּ חֶסֶד עִם הַנְּבִיאָה. לָזֶה קָדַם וְהוֹדִיעֲךָ כִּי כָל הָעֵדָה צַדִּיקִים אֲשֶׁר בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכֻנּוּ, וְטַעַם שֶׁלֹּא גָמְלוּ חֶסֶד אָמַר הַכָּתוּב בְּסָמוּךְ ״וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם״, וְאָמְרוּ בַּגְּמָרָא (מועד קטן כח.) וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״וַתָּמָת״ וְגוֹ׳ סָמוּךְ לַמִּיתָה קְבוּרָה, עַד כָּאן. וּלְטַעַם זֶה לֹא הִרְגִּישׁוּ לָבֹא לִגְמֹל חֶסֶד, וּבְמֶשֶׁךְ זְמַן מוּעָט עַד שֶׁיָּדְעוּ קָפַץ עֲלֵיהֶם רוּגְזוֹ שֶׁל צָמָא, וְהוּא מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב סָמוּךְ לְמַאֲמַר ״וַתִּקָּבֵר שָׁם״ - ״וְלֹא הָיָה מַיִם״ וְגוֹ׳:
וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ. בָּא לְהוֹדִיעֵנוּ שֶׁנִּתְעַכְּבוּ שָׁם יָמִים רַבִּים, כְּאָמְרוֹ (דברים א:מו) ״וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים״. פֵּרוּשׁ וַיֵּשֶׁב לְשׁוֹן עַכָּבָה.
וַתָּמָת שָׁם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת טַעַם אָמְרוֹ שָׁם, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ (מועד קטן כח.) שֶׁלֹּא עִכְּבוּהָ, וּדְרָשָׁה זוֹ נִשְׁמַעַת מֵאָמְרוֹ וַתִּקָּבֵר שָׁם. וְנִרְאֶה כִּי לְצַד שֶׁהִזְכִּיר מִיתָה חָשׁ עַל כְּבוֹד הַצַּדֶּקֶת, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ (ברכות יח.) צַדִּיקִים בְּמִיתָתָם קְרוּיִים חַיִּים, לָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר שָׁם, פֵּרוּשׁ שָׁם הוּא שֶׁמֵּתָה וְלֹא נִשְׁאֲרָה בֵּינֵיהֶם אֶלָּא בְּמָקוֹם אַחֵר יֶשְׁנָהּ בֵּין הַצַּדִּיקִים, כִּי הַצַּדִּיקִים דּוֹמִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַרְגָּלִיּוֹת הַמּוּנָחִים בְּאַרְגָּז, כְּשֶׁהוּא חָפֵץ בְּאַחַת מֵהֶם הוּא מוֹצִיאָהּ מֵהָאַרְגָּז וְקוֹבְעָהּ בְּתַכְשִׁיט אֶחָד מִתַּכְשִׁיטָיו. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ (מועד קטן כח.) ״וַתָּמָת שָׁם״ לִגְזֵרָה שָׁוָה, לוֹמַר שֶׁגַּם הִיא מֵתָה בִּנְשִׁיקָה, וְשִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה.
