וַיִּדַּ֨ר יִשְׂרָאֵ֥ל נֶ֛דֶר לַֽיהֹוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אִם־נָתֹ֨ן תִּתֵּ֜ן אֶת־הָעָ֤ם הַזֶּה֙ בְּיָדִ֔י וְהַֽחֲרַמְתִּ֖י אֶת־עָרֵיהֶֽם׃

והחרמתי. אַקְדִּישׁ שְׁלָלָם לְגָבוֹהַּ:

וְקַיֵים יִשְׂרָאֵל קְיָים קֳדָם יְיָ וַאֲמַר אִם מִמְסַר תִּמְסַר יָת עַמָא הָדֵין בִּידִי וַאֲגַמַר יָת קִרְוֵיהוֹן

והחרמתי - המטלטלין יהיו הקדש לשמים.

אִם נָתֹן תִּתֵּן. כָּפַל לוֹמַר נָתֹן תִּתֵּן, לְצַד שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִים אֵיזֶה עַם הוּא. לָזֶה אָמְרוּ אִם נָתוֹן, פֵּרוּשׁ, אִם הוּא בִּכְלַל הַשֶּׁבַע אוּמּוֹת הַנְּתוּנִים - מַה טּוֹב, וְאִם לָאו תִּתֵּן. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (מדרש לקח טוב כאן) נָתוֹן - הַכְּנַעֲנִי, תִּתֵּן - הַשִּׁבְיָה.