בְּמִדְבַּר כ״א · כ״ו

כִּ֣י חֶשְׁבּ֔וֹן עִ֗יר סִיחֹ֛ן מֶ֥לֶךְ הָאֱמֹרִ֖י הִ֑וא וְה֣וּא נִלְחַ֗ם בְּמֶ֤לֶךְ מוֹאָב֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן וַיִּקַּ֧ח אֶת־כׇּל־אַרְצ֛וֹ מִיָּד֖וֹ עַד־אַרְנֹֽן׃

במילים פשוטות

כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי היא, והוא נלחם במלך מואב הראשון ולקח את כל ארצו מידו עד ארנון. רש״י מבאר שהוצרך הכתוב לכתוב זאת משום שנאמר ״אל תצר את מואב״, וחשבון היתה משל מואב, ולכן כתב לנו שסיחון לקחה מהם ועל ידו טהרה לישראל, ו״מידו״ פירושו מרשותו. אבן עזרא מבאר שחשבון היתה שבויה, כי סיחון נלחם במלך מואב הראשון, והדבר ידוע. הכתוב מבהיר שישראל לא כבשו ארץ מואב אסורה, אלא ארץ שכבר עברה מיד מואב ליד סיחון. כך מיושבת הסתירה לכאורה: הארץ ״טהרה״ לישראל דרך כיבוש סיחון, ולא נלקחה ישירות ממואב שנאסר להתגרות בו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

והוא נלחם. לָמָּה הֻצְרַךְ לִכָּתֵב? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (שם) "אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב", וְחֶשְׁבּוֹן מִשֶּׁל מוֹאָב הָיְתָה, כָּתַב לָנוּ שֶׁסִּיחוֹן לְקָחָהּ מֵהֶם וְעַל יָדוֹ טָהֲרָה לְיִשְֹרָאֵל (חולין ס'; גיטין ל"ח):

מידו. מֵרְשׁוּתוֹ (בבא מציעא נ"ו):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אֲרֵי חֶשְׁבּוֹן קַרְתָּא דְסִיחוֹן מַלְכָּא דֶאֱמוֹרָאָה הִיא וְהוּא אַגַח קְרָבָא בְּמַלְכָּא דְמוֹאָב קַדְמָאָה וּנְסֵיב יָת כָּל אַרְעֵיהּ מִידֵיהּ עַד אַרְנוֹן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

כי חשבון עיר סיחן. שבה כי הוא נלחם במלך מואב הראשון והוא דבר ידוע:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִיא - כְּלוֹמַר, עַתָּה כַּאֲשֶׁר נִלְחֲמוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל, עִירוֹ שֶׁל סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמוֹרִי הָיְתָה, כְּלוֹמַר עִיר מוֹשַׁב הַמֶּלֶךְ, כִּי "הוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן" אֲשֶׁר מָלַךְ עֲלֵיהֶם לִפְנֵי מְלוֹךְ מֶלֶךְ, אוֹ "הָרִאשׁוֹן" קֹדֶם לְבָלָק שֶׁהוּא מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִיא, וַיִּקַּח סִיחוֹן אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנוֹן. וְחֶשְׁבּוֹן בִּתְחִלַּת גְּבוּל הַכִּבּוּשׁ, עַל כֵּן תֵּחָשֵׁב לָאֱמוֹרִי. וְלֹא הֻזְהֲרוּ יִשְׂרָאֵל עַל אֶרֶץ מוֹאָב וּבְנֵי עַמּוֹן רַק עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִיא בְּיָדָם בְּעֵת הַצַּוָּאָה. וְהֵבִיא הַכָּתוּב רְאָיָה כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחוֹן הִיא, כִּי הַמּוֹשְׁלִים יֹאמְרוּ ״בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן״ וְגוֹ', כִּי בְּעֵת שֶׁנִּלְחַם סִיחוֹן בְּמֶלֶךְ מוֹאָב לָכַד תְּחִלָּה עִיר חֶשְׁבּוֹן וְנֶחְרְבָה הָעִיר, וְאַחֲרֵי כֵן בָּנָה אוֹתָהּ לְבֵית מַלְכוּת. וְזֶה טַעַם ״אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן״ (במדבר כ״א:ל״ד), וְכֵן נֶאֱמַר בְּסֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ (י״ג י'): ״סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחֶשְׁבּוֹן״. וְהָיוּ הַמּוֹשְׁלִים אוֹמְרִים לָאֱמוֹרִי: בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן וְתֵשְׁבוּ בָהּ, תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן אַחֲרֵי חֻרְבָּנָהּ עִיר סִיחוֹן אֲשֶׁר הִמְלִיךְ עָלֶיהָ. וְאַחַר שֶׁיָּשַׁב סִיחוֹן בְּחֶשְׁבּוֹן, אָסַף שָׁם אֶת חֵילוֹ וַיִּלְכֹּד מִגְּבוּל מוֹאָב עַד אַרְנוֹן, וְאַרְנוֹן בִּכְלָל. עַל כֵּן אָמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים: כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן, לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחוֹן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בָּהּ, וַתֹּאכַל עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר לְאַרְנוֹן, שֶׁלָּכַד סִיחוֹן מִמּוֹאָב עַד אַרְנוֹן וְכָל בָּמוֹת הָאָרֶץ וּבַעֲלֵי הַבָּמוֹת, כְּעִנְיַן ״וּבָמוֹת עוֹלָם לְמוֹרָשָׁה״ (יחזקאל ל״ו ב'). וְלָקַח עוֹד מִבְּנֵי עַמּוֹן מֵאַרְנוֹן עַד הַיַּבֹּק, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בִּיהוֹשֻׁעַ (י״ג כ״ד-כ״ה): ״וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה גָד וְגוֹ' יַעְזֵר וְכָל עָרֵי הַגִּלְעָד וַחֲצִי אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן עַד עֲרוֹעֵר״, וְהִיא הָאָרֶץ אֲשֶׁר הָיָה מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן תּוֹבֵעַ לְיִפְתָּח, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: ״כִּי לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת אַרְצִי מֵאַרְנוֹן וְעַד הַיַּבֹּק וְעַד הַיַּרְדֵּן״ (שופטים י״א י״ג):

מקור: ספריא · נחלת הכלל