קבה לי. זוֹ קָשָׁה מֵאָרָה לִּי, שֶׁהוּא נוֹקֵב וּמְפָרֵשׁ (שם):
וגרשתיו. מִן הָעוֹלָם, וּבָלָק לֹא אָמַר אֶלָּא וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ - אֵינִי מְבַקֵּשׁ אֶלָּא לְהַסִּיעָם מֵעָלַי, וּבִלְעָם הָיָה שׂוֹנְאָם יוֹתֵר מִבָּלָק (שם):
הָא עַמָא דִי נְפַק מִמִצְרַיִם וַחֲפָא יָת עֵין שִׁמְשָׁא דְאַרְעָא כְּעַן אִיתָא לוֹט לִי יָתֵיהּ מָאִים אֵיכוּל לְאַגָחָא בֵּיהּ קְרָב וְאֲתָרֵיכִינֵיהּ
הִנֵּה הָעָם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה שִׁנָּה מִדִּבְרֵי בָּלָק, כִּי בָּלָק אָמַר הִנֵּה עַם יָצָא וְהוּא אָמַר הִנֵּה הָעָם הַיּוֹצֵא, וּבָלָק אָמַר הִנֵּה כִסָּה וְהוּא אָמַר וַיְכַס, בָּלָק אָמַר וְעַתָּה וְהוּא אָמַר עַתָּה, בָּלָק אָמַר אָרָה וְהוּא אָמַר קָבָה, בָּלָק אָמַר נַכֶּה בּוֹ וְהוּא אָמַר לְהִלָּחֶם בּוֹ. וְיִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה כ,ט) שֶׁאָמְרוּ שֶׁבִּלְעָם טָעָה בְּדַעְתּוֹ כִּי יֵשׁ דָּבָר נֶעְלָם מֵה׳ חָס וְשָׁלוֹם, וְטָעָה מִמַּאֲמַר ״מִי הָאֲנָשִׁים״ וְגוֹ׳. וַהֲגַם שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בּוֹ דֶּרֶךְ אַחֵר, שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה. וְכֵיוָן שֶׁעֵינוֹ הִטְעַתּוּ בָּזֶה, חָשַׁב לְשַׁנּוֹת דִּבְרֵי בָּלָק, לְפִי שֶׁנִּשְׁמַע מֵהֶם שִׂנְאָתוֹ שֶׁל בִּלְעָם וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּמַאֲמַר ״הִנֵּה עַם יָצָא״. וְחָשׁ בִּלְעָם לִהְיוֹת בְּעֵינֵי ה׳ שֶׁהוּא שׂוֹנֵא לְיִשְׂרָאֵל, כִּי כְּבָר נִתְפַּרְסֵם לַכֹּל כִּי עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם אֲהוּבֵי הַמָּקוֹם, וּמַעֲשֵׂה מִצְרַיִם יוֹכִיחַ, לָזֶה שִׁנָּה וְאָמַר הִנֵּה הָעָם הַיּוֹצֵא מִמִּצְרַיִם, כַּיָּדוּעַ כִּי יְצִיאַת מִצְרַיִם מְפֻרְסֶמֶת לְכָל הָעוֹלָם הָיְתָה, וְלָשׁוֹן זֶה אֵין נִשְׁמַע בּוֹ מַה שֶׁפֵּרַשׁ בְּמַאֲמַר ״הִנֵּה עַם יָצָא״ שֶׁזֶּה יַגִּיד אוֹיְבוּת בִּלְעָם. גַּם אָמַר וַיְכַס וְגוֹ׳ וְלֹא אָמַר ״הִנֵּה כִּסָּה״ מֵהַטַּעַם עַצְמוֹ, לְהַסְתִּיר הַדְּבָרִים הַנִּשְׁמָע מֵהֶם הֱיוֹתוֹ שׂוֹנֵא כַּנִּזְכָּר. לָזֶה לֹא אָמַר ״הִנֵּה״ שֶׁיּוֹרֶה הוֹדָעַת הֵפֶךְ מַה שֶׁהָיָה בִּרְצוֹנָם וִידִיעָתָם בְּיִשְׂרָאֵל מֵעֲצָתוֹ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי. וְאָמְרוֹ וַיְכַס, פֵּרוּשׁ שֶׁמּוֹדִיעוֹ טַעַם הַפַּחַד שֶׁבָּא לוֹ מִמֶּנּוּ כִּי רַב הוּא.
וְאָמְרוֹ עַתָּה לְכָה קָבָה - פֵּרוּשׁ, נִתְכַּוֵּן לָבֹא בְּטַעֲנָה שֶׁהַדִּין עִם בָּלָק בְּדָבָר זֶה, שֶׁהֲגַם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹן וּמוֹאָב, עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַן הַנְּתִינָה, וְהַדִּין עִמּוֹ לְהִלָּחֵם בּוֹ וּלְגָרְשׁוֹ. וְהוּא אָמְרוֹ עַתָּה - פֵּרוּשׁ, בִּזְמַן זֶה קָבָה לִי לְהִלָּחֵם בּוֹ לְגָרְשׁוֹ מֵעָלַי. וּכְפִי זֶה יֵשׁ טַעַם בְּשִׁנּוּי תֵּבַת ״עַתָּה״, שֶׁאִם הָיָה אוֹמֵר ״וְעַתָּה״ יִהְיֶה נִשְׁמָע שֶׁהוּא הֶמְשֵׁךְ מַה שֶׁקָּדַם לוֹ, וְהוּא נִתְכַּוֵּן לְטַעֲנַת הַזְּמַן שֶׁיָּכוֹל הוּא לְהִלָּחֵם עִמּוֹ בּוֹ. גַּם שִׁנּוּי ״קָבָה״, כִּי אֵין כַּוָּנָתוֹ שֶׁל בָּלָק שֶׁיְּאָרֵר הָעָם סְתָם, שֶׁאָז יִמָּשֵׁךְ הָרַע לָעָם בֵּין בְּעֵרֶךְ מוֹאָב בֵּין בְּעֵרֶךְ הָאֻמּוֹת, אֶלָּא יְפָרֵשׁ בְּפֵרוּשׁ בִּלְעָם שֶׁאֵינוֹ מְאָרְרוֹ אֶלָּא בְּעֵרֶךְ מִלְחֶמֶת מוֹאָב, שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל מֻכְנָעִים וְכוּ׳ לִפְנֵי הַמּוֹאָבִים. לָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר קָבָה לִּי - פֵּרוּשׁ, שֶׁיְּפָרֵשׁ הַקְּלָלָה שֶׁהִיא לְעֵרֶךְ מוֹאָב. גַּם שִׁנָּה בְּמַאֲמָרוֹ ״לְהִלָּחֵם בּוֹ״ בִּמְקוֹם ״נַכֶּה בוֹ״, לוֹמַר שֶׁאֵין חֵפֶץ לַעֲשׂוֹת לוֹ רָעָה אֶלָּא לְהִתְגָּרֶה עִמּוֹ בְּמִלְחָמָה לְמָנְעוֹ מֵאַרְצוֹ. גַּם שִׁנָּה וְאָמַר וְגֵרַשְׁתִּיו, וּבָלָק אָמַר מִן הָאָרֶץ. אוּלַי בָּלָק נִתְכַּוֵּן לְגָרְשׁוֹ מִן [הָאָרֶץ] הַיְּדוּעָה אֲשֶׁר נָתַן ה׳ לָהֶם, כִּי כְּשֶׁיַּכְנִיעוֹ יִירְאוּ מֵעֲלוֹת אֶל הָאָרֶץ. וּבִלְעָם לְחָשְׁבוֹ לְהַמְתִּיק וּלְהַטְעִים דִּבְרֵי בָּלָק, כִּי אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ אֶלָּא הֲנָאַת עַצְמוֹ וּבְטַעֲנָה הַנִּשְׁמַעַת וְאֵינוֹ מֵאוֹיְבֵי יִשְׂרָאֵל, לָזֶה הִשְׁמִיט תֵּבַת ״מִן הָאָרֶץ״ וְאָמַר ״וְגֵרַשְׁתִּיו״ - פֵּרוּשׁ, שֶׁיְּגָרְשֶׁנּוּ מֵעָלָיו.
