בְּמִדְבַּר כ״ב · י״ט

וְעַתָּ֗ה שְׁב֨וּ נָ֥א בָזֶ֛ה גַּם־אַתֶּ֖ם הַלָּ֑יְלָה וְאֵ֣דְעָ֔ה מַה־יֹּסֵ֥ף יְהֹוָ֖ה דַּבֵּ֥ר עִמִּֽי׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

בלעם אומר: ועתה שבו נא בזה גם אתם הלילה, ואדעה מה יוסף ה׳ דבר עמי. רש״י מבאר ש״גם אתם״ - פיו הכשילו: גם אתם סופכם לילך בפחי נפש כראשונים, ו״מה יוסף״ - לא ישנה דבריו מברכה לקללה, הלוואי שלא יוסיף לברך, וכאן ניתנבא שעתיד להוסיף להם ברכות. אבן עזרא מביא את דברי הגאון בעניין הסתירה לכאורה בין ״לא תלך״ למה שיתרצה ה׳ אחר כך. בלעם מבקש מהשרים להישאר עוד לילה כדי לשאול שוב את ה׳. עצם הפנייה החוזרת אל ה׳, לאחר שכבר נאמר לו ״לא תלך״, מגלה את רצונו העז ללכת. פיו הכושל מרמז אף על סופו - שיצא בפחי נפש.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

גם אתם. פִּיו הִכְשִׁילוֹ - גַּם אַתֶּם סוֹפְכֶם לֵילֵךְ בְּפַחֵי נֶפֶשׁ כָּרִאשׁוֹנִים:

מה יסף. לֹא יְשַׁנֶּה דְבָרָיו מִבְּרָכָה לִקְלָלָה, הַלְוַאי שֶׁלֹּא יוֹסִיף לְבָרֵךְ; כָּאן נִתְנַבֵּא שֶׁעָתִיד לְהוֹסִיף לָהֶם בְּרָכוֹת עַל יָדוֹ (שם):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּכְעַן אוֹרִיכוּ כְעַן הָכָא אַף אַתּוּן בְּלֵילְיָא וְאִדַע מָה יוֹסֵף יְיָ לְמַלָלָא עִמִי

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

בזה. במקום הזה אמר הגאון ז"ל אם יטעון טוען ויאמר אחר שאמר השם לא תלך עמהם איך אמר קום לך אתם יש להשיב כי השם לא רצה שילך עם האנשים הראשונים עד שיבואו שרים נכבדים מהם ולפי דעתי אין צורך רק טעמו כטעם שלח לך אנשים כי השם אמר לישראל עלה רש והם לא האמינו רק אמרו נשלחה אנשים לפנינו אז שאל משה את השם ואמר לו שלח לך אנשים ואחר שאמר השם לבלעם לא תאור את העם מה צורך היה לו לומר ואדעה מה יוסף ה' דבר רק חשב בלבו מחשבה רעה והשם אמר לו לך עם האנשים רק השמר לך שלא תדבר רק מה שאומר לך והעד על פירושי ויחר אף אלהים כי הולך הוא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ואדעה מה יסף ה׳‎ דבר עמי אע״‎פ שכבר אמר לו הקב״‎ה לא תלך עמהם היה דוחק עצמו ללכת ולקלל כסבור שתחול קללתו אמר בלבו אם אינה עשויה לחול מפני מה אינו מניח לי ללכת.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְעַתָּה שְׁבוּ נָא וְגוֹ׳. אָמַר לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, שֶׁחָשׁ לְבַל יַעֲשׂוּ כְּמַעֲשֵׂה זִקְנֵי מִדְיָן בְּפַעַם אַחֶרֶת שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁחָזְרוּ לִמְקוֹמָם וְלֹא לָנוּ עִמּוֹ (במדבר רבה כ,ח), וּלְפִי שֶׁהָאֲנָשִׁים הֵם רַבִּים וְנִכְבָּדִים הָיָה יָרֵא שֶׁיֵּלְכוּ לָהֶם כְּשֶׁיִּשְׁמְעוּ שְׁבוּ פֹּה וְלֹא יַחְלִיט הֲלִיכָתוֹ עִמָּהֶם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל