לך עם האנשים. בַּדֶּרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ בָּהּ, מוֹלִיכִין אוֹתוֹ:
לך עם האנשים. כִּי חֶלְקְךָ עִמָּהֶם וְסוֹפְךָ לֹאבַד מִן הָעוֹלָם (מכות י'):
ואפס. עַל כָּרְחֲךָ את הדבר אשר אדבר וגו':
עם שרי בלק. שָֹמַח לְקַלְּלֵם כְּמוֹתָם:
וַאֲמַר מַלְאָכָא דַיְיָ לְבִלְעָם אִיזֵיל עִם גוּבְרַיָא וּלְחוֹד יַת פִּתְגָמָא דִי אֲמַלֵיל עִמָךְ יָתֵיהּ תְּמַלֵיל וַאֲזַל בִּלְעָם עִם רַבְרְבֵי בָּלָק
עם האנשים. האלה:
ואפס. כמו רק וכן אפס כי לא יהיה בך אביון אפס כי עז העם:
לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים וְאֶפֶס וְגוֹ' יִתָּכֵן שֶׁיֹּאמַר: ״לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים, וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אוֹתוֹ תְדַבֵּר״, וְתוֹדִיעַ אוֹתָם זֶה. אוֹ טַעְמוֹ, כִּי אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִתְוַדָּה ״אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִּי״ (במדבר כ״ב:ל״ד), אָמַר לוֹ: לֵךְ עִמָּהֶם כִּי מָחַלְתִּי עַל חַטָּאתְךָ, וּבִלְבַד שֶׁתִּזְכֹּר אַזְהָרָתִי אֲשֶׁר הִזְהַרְתִּיךָ. וְהֻצְרַךְ לוֹמַר לוֹ כֵּן שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב שֶׁיֹּאמַר לוֹ לֵךְ עִמָּהֶם לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁבִּקְשׁוּ מִמְּךָ. גַּם יִתָּכֵן שֶׁהָיָה חָפֵץ הַהוֹלֵךְ לְקַלֵּל אֶת הָעָם וְלֹא הָיָה חֶפְצוֹ לְבָרְכָם בְּשׁוּם פָּנִים, וְלָכֵן יַזְהִירֶנּוּ הָאֱלֹהִים בְּכָל עֵת שֶׁיְּדַבֵּר עִמּוֹ. וּמִפְּנֵי זֶה הוֹדִיעַ בִּלְעָם לְבָלָק בִּתְחִלַּת דַּבְּרוֹ עִמּוֹ: ״הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ״ (במדבר כ״ב:ל״ח), כִּי בַּבִּיאָה בִּלְבַד הֻרְשֵׁיתִי, אֲבָל בְּעִנְיַן הָעָם הֲיָכוֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה כִּרְצוֹנְךָ? הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי אוֹתוֹ אֲדַבֵּר, בֵּין קְלָלָה בֵּין בְּרָכָה. רְאֵה אִם תַּחְפּוֹץ שֶׁאֲדַבֵּר בְּעִנְיָנָם, וְאִם לֹא תַחְפּוֹץ בְּכָךְ אָשׁוּבָה לִי מֵעַתָּה:
וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ וְגוֹ׳ לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה דִּקְדֵּק לוֹמַר ״עִם הָאֲנָשִׁים״. וְרַזַ״ל הֵעִירוּ בָּזֶה וְאָמְרוּ (במדבר רבה כ,טו) חֶלְקְךָ עִמָּהֶם וְסוֹפְךָ לֵאָבֵד מִן הָעוֹלָם, וְזֶה דֶּרֶךְ דְּרָשׁ, אֲבָל צָרִיךְ לָדַעַת מַשְׁמָעוּת הַדְּבָרִים כְּפִי פְּשָׁטָן. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה לֹא אָמַר לוֹ ״שׁוּב״ וְהָיָה יוֹתֵר נָכוֹן. אָכֵן כַּוָּנַת הַדְּבָרִים הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ טַעַם שֶׁהוּא מַסְכִּים עַל יָדוֹ לָלֶכֶת הוּא בִּשְׁבִיל הָאֲנָשִׁים שֶׁבָּאוּ אַחֲרָיו לָלֶכֶת עִמָּהֶם, שֶׁאִם לֹא יַסְכִּים עַל יָדוֹ לָלֶכֶת יַחְשְׁבוּ מַחֲשָׁבוֹת כִּי יָחוּשׁ ה׳ לְבִלְעָם לַעֲשׂוֹת דָּבָר הֵפֶךְ מַה שֶׁיַּחְפּוֹץ ה׳ עֲשׂוֹת, וְיֵשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם בַּדָּבָר חָס וְשָׁלוֹם. וּלְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״כִּי הוֹלֵךְ הוּא״ שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ יְחִידִי, אֶפְשָׁר שֶׁרָמַז לוֹ הַמַּלְאָךְ שֶׁיֵּלֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים וְלֹא שֶׁפִי, וְהַכַּוָּנָה לְבַטֵּל מִמֶּנּוּ הֲכָנַת הָרַע אֲשֶׁר הָיָה חוֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת בִּקְסָמָיו, וְכֵן עָשָׂה, דִּכְתִיב ״וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם שָׂרֵי בָלָק״.
וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר וְגוֹ׳ אֹתוֹ תְדַבֵּר וְגוֹ׳. כָּאן הִתְנָה עָלָיו תְּנַאי אַחֵר מַה שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ בְּרִשְׁיוֹן רִאשׁוֹן, וְהוּא שֶׁבְּרִשְׁיוֹן רִאשׁוֹן אָסַר עָלָיו הַמַּעֲשֶׂה, דִּכְתִיב (במדבר כב:כ) ״אַךְ אֶת הַדָּבָר וְגוֹ׳ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה״, וּמִזֶּה חָשַׁב הָרָשָׁע מַחֲשָׁבוֹת לְהָרַע, כִּי כֹּחוֹ הָיָה בְּמַעֲשֶׂה וּבְדִבּוּר, בְּמַעֲשֶׂה - בִּכְשָׁפָיו וּקְסָמָיו, גַּם בְּעֵינוֹ הָרָעָה וּכְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זהר חלק ג רב:) בְּפָסוּק ״וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳, שֶׁרָצָה לְהַבִּיט בָּהֶם בְּעַיִן הָרַע עַד שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכִסָּה אוֹתָם בְּצִלּוֹ, דִּכְתִיב (במדבר כד:ב) ״וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ ה׳״, וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זהר חלק א ריא.) ״עָלָיו״ - עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא תִשְׁלוֹט בָּהֶם עֵינוֹ הָרָעָה; וּבְדִבּוּר - לְקַלְלָם. וְכַוָּנַת עֶלְיוֹן בְּמַאֲמַר ״אֹתוֹ תַעֲשֶׂה״ נִתְכַּוֵּן לֶאֱסֹר עָלָיו גַּם הַדִּבּוּר אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֶּנּוּ מַעֲשֶׂה, וְלֹא כֵן הֵבִין הוּא לְצַד תְּכוּנָתוֹ הָרָעָה. לָזֶה בָּא מַאֲמַר ה׳ פַּעַם שְׁנִיָּה וְסָתַר לוֹעוֹ וְאָמַר לוֹ בְּפֵרוּשׁ הַדִּבּוּר דִּכְתִיב ״אֹתוֹ תְדַבֵּר״, וּבָזֶה כָּלַל אִסּוּר עֵצָה רָעָה כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר לֹא כֵן עָשָׂה הָרָשָׁע בְּכָל פְּרָטֵי הָאַזְהָרָה. וְעַיֵּן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה כ:יח) בְּפָסוּק ״וַיָּשֶׂם ה׳ דָּבָר בְּפִי בִלְעָם״ שֶׁדָּרְשׁוּ שֶׁנָּתַן בְּפִיו טַס שֶׁל בַּרְזֶל, כְּשֶׁהָיָה רוֹצֶה לְדַבֵּר רָעָה הָיָה חוֹנְקוֹ. גַּם מָצִינוּ לוֹ שֶׁדִּבֵּר עֵצָה רָעָה שֶׁגָּרַם בָּהּ שֶׁנָּפְלוּ מִיִּשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף, גַּם בִּפְרַט הַמַּעֲשֶׂה שֶׁנָּטָה עָלָיו לְבַל יַבִּיט בָּהֶם בְּעֵינוֹ הָרָעָה מָצִינוּ שֶׁעָבַר עַל זֶה כַּנִּזְכָּר, לוּלֵי ה׳ שֶׁהָיָה לָנוּ. וּמֵעַתָּה מָצָאתִי טַעַם לְמַעֲשֵׂה יִשְׂרָאֵל שֶׁהֲרָגוּהוּ, כִּי כְּפִי הַדִּין נִתְחַיֵּב מִיתָה, כִּי ה׳ הִזְהִירוֹ בֵּין עַל הַמַּעֲשֶׂה בֵּין עַל הַדִּבּוּר בְּפֵרוּשׁ כַּנִּזְכָּר, וְאַזְהָרַת בְּנֵי נֹחַ זוֹ הִיא מִיתָתָן (סנהדרין נז:).