וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־בָּלָ֔ק הִתְיַצֵּ֥ב כֹּ֖ה עַל־עֹלָתֶ֑ךָ וְאָנֹכִ֖י אִקָּ֥רֶה כֹּֽה׃

אקרה כה. מֵאֵת הַקָּבָּ"ה, אקרה - לְשׁוֹן אִתְפַּעֵל:

וַאֲמַר לְבָלָק אִתְעַתֵּד הָכָא עַל עֲלָתָךְ וַאֲנָא אִתְמְטֵי עַד כָּא

ואנכי אקרה כה האל״‎ף בחיריק.

וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה. פֵּרֵשׁ רַבֵּינוּ בְּחַיֵּי, לְבַטֵּל מֵהֶם בִּרְכַּת ״כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ״ (בראשית טו ה) וְ״כֹה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (במדבר ו כג). בָּזֶה רָאִיתִי לְתָרֵץ מַה שֶּׁמַּסִּיק בְּרַבָּתִי (במ״ר כ ז) כִּי אָמַר ״אוּלַי נַכֶּה בּוֹ״, לֹא בִּקֵּשׁ אֶלָּא לְנַכּוֹת מֵהֶם חֵלֶק עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִן שִׁשִּׁים רִבּוֹא וְהַיְינוּ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף. וְיֵשׁ לְהַקְשׁוֹת, מַה תּוֹעֶלֶת הָיָה לוֹ בָּזֶה אִם יֶחְסְרוּ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף מִן שִׁשִּׁים רִבּוֹא, גַּם יֵשׁ לְדַקְדֵּק לָמָּה נָפְלוּ בַּעֲצָתוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף וְלֹא יוֹתֵר וְלֹא פָּחוֹת. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁעִקַּר כַּוָּנָתוֹ הָיְתָה לְבַטֵּל מֵהֶם בִּרְכַּת ״כֹּה״, כִּי עַל יְדֵי זֶה יָחוּלוּ הַקְּלָלוֹת, לְכָךְ לֹא בִּקֵּשׁ אֶלָּא לְנַכּוֹת חֵלֶק עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּנַכִּין מִן הַסְּאָה חֵלֶק עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה (ב״ב צג:) כָּךְ בִּקֵּשׁ לְנַכּוֹת חֵלֶק עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, דְּהַיְינוּ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף כְּמִסְפַּר ״כֹּה״. וְלֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ, כִּי לֹא הִפִּיל אֶלָּא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף, עַד כֹּה וְלֹא עַד בִּכְלָל, כִּי בְּבוֹאוֹ לְמִסְפַּר עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה עָמְדוּ לָהֶם הַבְּרָכוֹת שֶׁל ״כֹּה תְבָרְכוּ״, וְ״כֹה יִהְיֶה זַרְעֶךָ״.