וַיַּ֣עַשׂ בָּלָ֔ק כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר בִּלְעָ֑ם וַיַּ֨עַל בָּלָ֧ק וּבִלְעָ֛ם פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃

וַעֲבַד בָּלָק כְּמָא דִי מַלֵיל בִּלְעָם וְאַסֵיק בָּלָק וּבִלְעָם תּוֹר וּדְכַר עַל כָּל מַדְבְּחָא

פר ואיל במזבח. בכל מזבח והיא דרך קצרה כאילו אמר במזבח האחד מכל המזבחות:

פר ואיל במזבח על כל מזבח.

וַיַּעַל וְגוֹ׳ פָּר וְגוֹ׳. נִרְאֶה שֶׁחוֹזֵר לְבִלְעָם שֶׁבְּסָמוּךְ, כִּי הוּא שֶׁהֶעֱלָה הַקָּרְבָּנוֹת וְלֹא בָּלָק, כִּי הוּא לֹא אָמַר לוֹ אֶלָּא ״וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים״ וְגוֹ׳. וְצָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה עָשָׂה בִּלְעָם דָּבָר זֶה בִּלְתִּי רִשְׁיוֹן מֵה׳, כִּי הוּא צִוָּה לוֹ ״אַךְ אֶת הַדָּבָר וְגוֹ׳ אוֹתוֹ תַעֲשֶׂה״. וְיֵשׁ מֵהַמְּפָרְשִׁים שֶׁרָצוּ לוֹמַר כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ, וְנִסְתַּיְּעוּ מִמַּאֲמַר ״אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחוֹת עָרַכְתִּי״ וְגוֹ׳ שֶׁהַמַּשְׁמָעוּת יַגִּיד שֶׁעָשָׂה כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ ה׳, עַד כָּאן. וּדְבָרִים אֵלּוּ אֵין שִׂכְלִי הוֹלְמָם, כִּי בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא יַחְפֹּץ ה׳ בְּזֶבַח רְשָׁעִים, וּמַה גַּם שֶׁתַּכְלִית כַּוָּנַת הַמַּקְרִיבִים הִיא לְהָרַע לְעַם קְדוֹשׁוֹ. וּמָצָאתִי שֶׁאָמְרוּ רַזַ״ל בַּמִּדְרָשׁ (במדבר רבה כאן) הֵפֶךְ זֶה, גַּם בַּגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (מז.) אָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בַּתּוֹרָה וְכוּ׳ אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וְכוּ׳, שֶׁבִּשְׂכַר אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם קָרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרִיב וְכוּ׳, עַד כָּאן, וְאִם הַקְרָבָתָם הָיְתָה בְּמִצְוַת ה׳, מִי יֹאמַר שֶׁלֹּא הָיְתָה הַכַּוָּנָה לְקַיֵּם מִצְוַת הַמֶּלֶךְ, וְלָזֶה יָצְתָה מִמֶּנּוּ רוּת.

וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי בִּלְעָם דָּן בְּדַעְתּוֹ שֶׁלֹּא נִצְטַוָּה מֵה׳ אֶלָּא עַל הַמַּעֲשֶׂה וְהַדְּבָרִים שֶׁיַּעֲשֶׂה בִּלְעָם בְּהִשְׁתַּדְּלוּתוֹ בִּבְחִינוֹת וְכֹחוֹת הַטֻּמְאָה שֶׁחוּץ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, אֲבָל בַּהִשְׁתַּדְּלוּת אֲשֶׁר יִשְׁתַּדֵּל עִמּוֹ יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל זֶה לֹא נֶאֱסַר לוֹ. וְלָזֶה הִקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו לַה׳, שֶׁכָּל מַה שֶׁיִּהְיֶה לִכְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ עָשֹׂה יַעֲשֶׂה. וְאָמְרוֹ אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחוֹת, בָּא לִרְאוֹת אִם רָצָה ה׳ בְּמַעֲשָׂיו אוֹ אִם הִקְפִּיד עָלָיו גַּם עַל זֶה, וְנִתְכַּוֵּן גַּם כֵּן לְהַגְדִּיל מַעֲשָׂיו, שֶׁהָרִאשׁוֹנִים הָיוּ בּוֹנִים מִזְבֵּחַ אֶחָד וְהוּא שִׁבְעָה, וְאָמַר בְּדֶרֶךְ זֶה אֶת שִׁבְעַת וְגוֹ׳ כְּמִי שֶׁקָּדַם לוֹ הַדִּבּוּר עַל זֶה וְלֹא אָמַר ״שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת״ וְגוֹ׳, וּכְבָר הֵעִירוּ רַזַ״ל (במדבר רבה כ,יח) בָּזֶה שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְשִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת שֶׁבָּנוּ הָאָבוֹת, עַד כָּאן, וְזֶה שִׁעוּר הַכָּתוּב אֶת שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת הַיְּדוּעוֹת שֶׁבָּנוּ הָאָבוֹת אֲנִי עָרַכְתִּי כְּמוֹתָן, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה לֹא תִּגְדַּל מַעֲלַת עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל הָאָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁבָּנוּ שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת.