בְּמִדְבַּר כ״ד · ט״ו

וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃

במילים פשוטות

בלעם נושא את משלו ופותח שוב: נאום בלעם בנו בעור ונאום הגבר שתום העין. אונקלוס מתרגם כפשוטו את פתיחת הנבואה. הרמב״ן מבאר שבלעם קרא עצמו עתה ״שומע אמרי אל ומחזה שדי יחזה״, כפי שעשה בנבואה השלישית, והוסיף לקרוא עצמו ״יודע דעת עליון״. אור החיים מבאר שכבר פירש למעלה שכל דבריו אינם אלא דרך משל. הפסוק פותח את הנבואה הרביעית והאחרונה של בלעם, בפתיחה זהה לנבואה השלישית. החזרה על ״נאום בלעם בנו בעור״ ו״שתום העין״ מלמדת על מעמד נבואי גבוה. הרמב״ן מציין שבנבואה זו יוסיף בלעם תואר חדש - ״יודע דעת עליון״ - המרמז על מדרגה גבוהה עוד יותר. הפתיחה החגיגית מכינה את חזון אחרית הימים, שבו ינבא בלעם על עתידם של ישראל ושל האומות. אף שבלעם אינו רוצה בטובת ישראל, הוא נאלץ למסור נבואות נשגבות על עתידם המזהיר.
מבוסס על אונקלוס, רמב״ן, אור החיים · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּנְטַל מַתְלֵיהּ וַאֲמַר אֵימַר בִּלְעָם בְּרֵיהּ בְעוֹר וְאֵימַר גַבְרָא דְשַׁפִּיר חָזֵי

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וְקָרָא עַצְמוֹ עַתָּה שׁוֹמֵעַ אִמְרֵי אֵל וּמַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּנְּבוּאָה הַשְּׁלִישִׁית, וְהוֹסִיף לִקְרֹא עַצְמוֹ יוֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן. וְהָאוֹמֵר כָּךְ יוֹדֵעַ אֲנִי דַּעַת פְּלוֹנִי, יִרְצֶה לוֹמַר שֶׁהוּא מַכִּיר מִמֶּנּוּ מַה בְּלִבּוֹ, הַדְּבָרִים שֶׁלֹּא יַגִּיד בְּפִיו. וְכֵן זֶה יְכַוֵּן לוֹמַר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ וְיֹאמַר עַתָּה מַה שֶׁיֵּשׁ בְּדַעְתּוֹ שֶׁל אֵל עֶלְיוֹן לַעֲשׂוֹת בְּעוֹלָמוֹ בְּסוֹף כָּל הַיָּמִים. וְזֶה כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי״ (ישעיהו ס״ג:ד׳), וְאָמְרוּ (קהלת רבה י״ב:י׳) לִבָּא לְפוּמָּא לָא גָּלֵי. וְהִנֵּה אָמַר הַכָּתוּב בְּכָאן ״וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר״, וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁהָיָה זֶה בִּנְבוּאָה כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר בִּשְׁלֹשָׁה פְּעָמִים, כִּי כֵּיוָן שֶׁאָמַר ״נְאֻם שׁוֹמֵעַ אִמְרֵי אֵל" וּ"מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה״, בְּיָדוּעַ כִּי הָיְתָה עָלָיו יַד ה' כַּאֲשֶׁר בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית שֶׁאָמַר ״וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים״ (במדבר כ״ד:ב׳), וְקָרָא עַצְמוֹ כֵן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וְגוֹ׳. פֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה (במדבר כג:ז) שֶׁכָּל דְּבָרָיו אֵינָם אֶלָּא דֶּרֶךְ מָשָׁל, וְגַם לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי שָׁם יָכוֹל לְהִתְפָּרֵשׁ גַּם כֵּן כָּאן.

מקור: ספריא · נחלת הכלל