וְשֵׁם֩ אִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֜ל הַמֻּכֶּ֗ה אֲשֶׁ֤ר הֻכָּה֙ אֶת־הַמִּדְיָנִ֔ית זִמְרִ֖י בֶּן־סָל֑וּא נְשִׂ֥יא בֵֽית־אָ֖ב לַשִּׁמְעֹנִֽי׃

ושם איש ישראל וגו'. בְּמָקוֹם שֶׁיִּחֵס אֶת הַצַּדִּיק לְשֶׁבַח, יִחֵס אֶת הָרָשָׁע לִגְנַאי (תנחומא):

נשיא בית אב לשמעני. לְאֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת בָּתֵּי אָבוֹת שֶׁהָיוּ לְשֵׁבֶט שִׁמְעוֹן; דָּ"אַ - לְהוֹדִיעַ שִׁבְחוֹ שֶׁל פִּינְחָס, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁזֶּה הָיָה נָשִׂיא, לֹא מָנַע אֶת עַצְמוֹ מִלְּקַנֵּא לְחִלּוּל הַשֵּׁם, לְכָךְ הוֹדִיעֲךָ הַכָּתוּב מִי הוּא הַמֻּכֶּה:

וְשׁוּם גַבְרָא בַּר יִשְרָאֵל קְטִילָא דִי אִתְקְטֵל עִם מִדְיָנֵיתָא זִמְרִי בַּר סָלוּא רַב בֵּית אַבָּא לְבֵית שִׁמְעוֹן

אשר הכה את המדינית. עם ורבים כן:

נשיא בית אב. אחד מחמשת אבות בני שמעון. וראש לבית אבותיו גדול:

אשר הכה את המדינית עם המדינית, אבל אם פירש ממנה לא היה נהרג כמו שאז״‎ל.

וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, בְּמָקוֹם שֶׁיִּיחֵס אֶת הַצַּדִּיק לְשֶׁבַח יִחֵס אֶת הָרָשָׁע לִגְנַאי, וּמָה גְּנַאי הוּא זֶה שֶׁאָמַר זִמְרִי בֶּן סָלוּא, בִּשְׁלָמָא לְשֶׁבַח שַׁפִּיר קָאָמַר, כִּי אֶלְעָזָר וְאַהֲרֹן נוֹדְעוּ בַּשְּׁעָרִים לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה, אֲבָל סָלוּא זֶה מָה הוּא וּמָה שְׁמוֹ כִּי תֵדַע שֶׁהוּא לִגְנַאי, מָה שֶׁמֶץ דֹּפִי נִשְׁמַע עָלָיו? וְעוֹד, מַה שֶּׁכָּתוּב ״הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה״, לָמָּה הִפְלִיא אֶת מַכּוֹתָיו פַּעֲמַיִם? הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר: ״וְשֵׁם הָאִישׁ הַמֻּכֶּה אֶת הַמִּדְיָנִית״ וְגוֹ׳, וְעוֹד שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר: ״וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה שְׁמוֹ זִמְרִי״, וּמִדְּקָאָמַר ״וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁאֲשֶׁר הֻכָּה חוֹזֵר עַל עֶצֶם הָאִישׁ, אֲבָל הַמֻּכֶּה חוֹזֵר אֶל הַשֵּׁם לוֹמַר שֶׁהַשֵּׁם שֶׁלּוֹ הָיָה מֻכֶּה.

וְנִרְאֶה שֶׁמֵהֶכְרֵחַ קֻשְׁיוֹת אֵלּוּ דָּרַש רַבִּי יוֹחָנָן בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (פב:) חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת הָיוּ לוֹ: זִמְרִי עַל שֵׁם שֶׁנַּעֲשָׂה כְּבֵיצָה הַמְזֹרֶרֶת, סָלוּא עַל שֵׁם שֶׁהִסְלִיא עֲוֹן מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי וַדַּאי יֵשׁ לְהַפְלִיא מָה רָאָה רַבִּי יוֹחָנָן עַל כָּכָה לִדְרוֹשׁ הַשֵּׁמוֹת לִגְנַאי, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁגַּם הוּא דָּרַש וְשֵׁם הָאִישׁ הַמֻּכֶּה, שֶׁתֵּיבַת הַמֻּכֶּה חוֹזֵר אֶל הַשֵּׁם, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִקְרְאוּ מִתְּחִלָּה עַל שֵׁם הַמַּעֲשֶׂה, אֶלָּא שֶׁעֲוֹנוֹתָיו גָּרְמוּ לוֹ שֶׁבָּדְקוּ בִּשְׁמוֹ וּבְשֵׁם אֲבוֹתָיו וּפֵרְשׁוּ עַל שֵׁם הַמְּאֹרָע, לוֹמַר לְךָ שֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב, וּרְאָיָה שֶׁלּוֹ מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה, הַשֵּׁם מֻכֶּה, וַאֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית קָאֵי עַל עֶצֶם הָאִישׁ, וְכֵן וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה כָּזְבִּי, כִּדְמַסִּיק בַּגְּמָרָא כָּזְבִּי שֶׁכִּזְּבָה בְּאָבִיהָ, כִּי גַּם שְׁמָהּ הֻכָּה לְדָרְשׁוֹ לִגְנַאי. וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר שֶׁהַמֻּכֶּה קָאֵי עַל הָאִישׁ, וַאֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית קָאֵי עַל הַשֵּׁם, יֵשׁ לוֹמַר שֶׁלְּכָךְ אָמַר אֶת הַמִּדְיָנִית, לְפִי שֶׁהָיָה אֶת הַמִּדְיָנִית וּבָעַל בְּעִילוֹת הַרְבֵּה עַד שֶׁנַּעֲשָׂה כְּבֵיצָה הַמְזֹרֶרֶת, עַל כֵּן נַעֲשָׂה מוּזָר לְאֶחָיו כְּבֵיצָה הַמֻּזֶרֶת, וְדָרְשׁוּ שֵׁם זִמְרִי עַל שֵׁם הַמְּאֹרָע.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלְּכָךְ אָמַר ״אֶת הַמִּדְיָנִית״, בִּהְיוֹתוֹ עִמָּהּ מַמָּשׁ, דְּאִלּוּ פֵּרֵשׁ זִמְרִי לֹא הָיָה רַשַּׁאי לְהָרְגוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֻכָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל מָקוֹם לֹא נִפְטַר מִלִּהְיוֹת אֶת הַמִּדְיָנִית עִמָּהּ מַמָּשׁ בָּעוֹלָם הַבָּא, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לט י) ״לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ״ בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״לִהְיוֹת עִמָּהּ״ לָעוֹלָם הַבָּא (יומא לה:).

וּמִלְּבַד מַה שֶּׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין פב:) בַּשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ לִגְנַאי, הֲלֹא לֵאלֹהִים פִּתְרוֹנִים, אֶעֱנֶה גַּם אֲנִי חֶלְקִי לְפָתְרָם בְּדֶרֶךְ אַחֵר, כִּי מָצִינוּ לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה כב:) עַל הַחֲנֵפִים שֶׁעוֹשִׂין מַעֲשֵׂה זִמְרִי וּמְבַקְשִׁים שָׂכָר כְּפִינְחָס, וְכִי זִמְרִי הָיָה מִן הַחֲנֵפִים? וַהֲלֹא הָיָה רָשָׁע מְפֻרְסָם, אֶלָּא וַדַּאי מִדְּקָאָמַר לְמֹשֶׁה זוֹ אֲסוּרָה אוֹ מֻתֶּרֶת, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה כְּמַעֲשֵׂה הַצְּבוּעִים לְהַכְשִׁיר מַעֲשָׂיו לוֹמַר שֶׁבַּדִּין הוּא עוֹשֶׂה. וְאַחַר שֶׁרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הֶחֱזִיקוּהוּ בְּחָנֵף, עַל כֵּן יֵשׁ לִדְרוֹשׁ כָּל שְׁמוֹתָיו עַל זֶה הָאֹפֶן, כִּי כָל חָנֵף וְצָבוּעַ תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִיו לְשַׁבֵּחַ אֶת עַצְמוֹ, וְ״זִמְרִי״ הוּא לְשׁוֹן שֶׁבַח, כִּי ״עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ״ (שמות טו ב) תַּרְגּוּמוֹ: ״תֻּקְפִי וְתוּשְׁבַּחְתִּי״. וְשֵׁם ״סָלוּא״ גַּם כֵּן לְשׁוֹן שֶׁבַח, מִלְּשׁוֹן ״סֹלּוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת״ (תהלים סח ה), וְכֵן ״כָּזְבִּי״, כִּי כָל חָנֵף כּוֹזֵב, כִּי אֵין פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִים, וּ״בַת צוּר״, כִּי הֵמָּה מַגְבִּיהִים לָשֶׁבֶת בְּצוּר גָּבוֹהַּ. וְהִזְכִּיר בִּשְׁנֵיהֶם רֹאשׁ וְנָשִׂיא, כִּי זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר בִּקְשָׁה נֶפֶשׁ הַחֲנֵפִים. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית״, כִּי שְׁמוֹת שְׁנֵיהֶם הֻכָּה שָׁוֶה בְּשָׁוֶה, נִדְרָשִׁים עַל עִנְיָן אֶחָד.

וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל. קָשֶׁה, מִמָּה נַפְשָׁךְ: אִם חָפֵץ ה׳ לְגַלּוֹת הַמֻּכִּים, הָיָה לוֹ לְהַזְכִּירָם בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה כְּשֶׁאָמַר (במדבר כה:ו) ״וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, שָׁם הָיָה מָקוֹם לְהַזְכִּירוֹ וְלוֹמַר ״וְהִנֵּה אִישׁ וְגוֹ׳ זִמְרִי״ וְגוֹ׳, וּכְשֶׁהִזְכִּיר גַּם כֵּן הַמִּדְיָנִית הָיָה לוֹ לְהַזְכִּיר שְׁמָהּ. וְאִם תּוֹרָה כִּסְּתָה עֲלֵיהֶם כְּדֶרֶךְ שֶׁכִּסְּתָה עַל הַמְּקוֹשֵׁשׁ בְּשַׁבָּת, לָמָּה נִמְלַךְ לְהַזְכִּיר שְׁמָם וְהֻצְרַךְ גַּם כֵּן לְהוֹסִיף עוֹד תֵּיבוֹת יְתֵרוֹת בַּתּוֹרָה, שֶׁאִם הָיָה מַזְכִּיר שְׁמָם לְמַעְלָה לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר פַּעַם שְׁנִיָּה ״וְשֵׁם אִישׁ וְגוֹ׳ וְשֵׁם הָאִשָּׁה״ וְגוֹ׳?

אָכֵן הִנֵּה הָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ חָפֵץ לְזַלְזֵל אֲפִלּוּ בָּרְשָׁעִים לְפַרְסֵם מִי בַּעֲלֵי דְּבָרִים הַמְּתֹעָבִים, וּמְקוֹשֵׁשׁ יוֹכִיחַ. גַּם בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ תִּרְאֶה שֶׁלֹּא גִּלָּה אוֹתָם בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה, אֶלָּא דַּוְקָא אַחַר שֶׁהִזְכִּיר שֶׁבַח פִּנְחָס אֲשֶׁר פָּעַל וְעָשָׂה מֵהַמִּפְעָל הַטּוֹב שֶׁקִּנֵּא לַה׳ וְכִפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, זָכַר גַּם כֵּן כִּי לֹא קִנֵּא בְּאָדָם פָּחוּת אֶלָּא בְּאָדָם גָּדוֹל נְשִׂיא בֵּית אָב עִם הָאִשָּׁה רֹאשׁ הַקְּלִפּוֹת וְאָבִיהָ מֶלֶךְ, כְּאָמְרוֹ ״רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב״, וְנִתְעֲבָה בְּמִיתָה בְּזוּיָה לְעֵין כֹּל, וּבְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ מִתְקַדֵּשׁ, לָזֶה יִחֲסָהּ לוֹמַר בַּת מֶלֶךְ הִיא, וַהֲגַם שֶׁיֵּשׁ זִלְזוּל לְאִישׁ יִשְׂרָאֵל לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינוֹ, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (משלי י:ז) ״זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה״ הֲגַם שֶׁ״שֵּׁם רְשָׁעִים יִרְקָב״ בְּאֶמְצָעוּת כֵּן. וְאוּלַי כִּי לְהוֹדִיעֲךָ בָּא הַכָּתוּב שֶׁלֹּא הִשִּׂיג הֲשָׁבַת הַחֵמָה וְכוּ׳ אֶלָּא בְּאֶמְצָעוּת דָּבָר זֶה שֶׁעָשָׂה הַקִּנְאָה בְּנָשִׂיא וְנִתְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ קִדּוּשׁ גָּדוֹל וְנִכְנְעָה כֹּחַ הַס״מ וּמָאַס הֶעָוֹן כָּל כָּךְ בְּעֵינֵי כֹל, בָּזֶה הֵשִׁיב חֵמָה וַיְכַפֵּר וְגוֹ׳, אֲבָל זוּלַת זֶה הֲגַם שֶׁהָיָה מְקַנֵּא לַה׳ בְּאָדָם הֶדְיוֹט לֹא הָיָה מַשִּׂיג כָּל הַדְּרָגוֹת הָרְשׁוּמוֹת.

וְדִקְדֵּק לוֹמַר וְשֵׁם הָאִישׁ וְלֹא הִסְפִּיק בְּמַאֲמַר ״וְשֵׁם הַמֻּכֶּה״ וְגוֹ׳, לְפִי דַּרְכֵּנוּ יִרְצֶה לְשׁוֹן חֲשִׁיבוּת, לוֹמַר כִּי הָיָה חָשׁוּב וּמְעֻלֶּה בְּיִשְׂרָאֵל, וְעִם כָּל זֶה לֹא נִרְתַּע צַדִּיק זֶה מֵעֲשׂוֹת בּוֹ מַעֲשֶׂה הַנִּפְלָא. עוֹד נִרְאֶה כִּי טַעַם שֶׁלֹּא הִזְכִּיר ה׳ שְׁמוֹ לְמַעְלָה (במדבר כה:ו) לְפִי שֶׁעֲדַיִן לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה אֶלָּא חָשַׁב לַעֲשׂוֹת, וְכָל עוֹד שֶׁלֹּא עָשָׂה לֹא תְּבַזֵּהוּ הַתּוֹרָה לְהַזְכִּיר שְׁמוֹ, וְאַחַר שֶׁכְּבָר עָשָׂה מַעֲשֶׂה פִּרְסֵם ה׳ שְׁמוֹ כִּי מִצְוָה לְפַרְסֵם הָרְשָׁעִים.

הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל לוֹמַר הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה וְלֹא הִסְפִּיק בְּאַחַת מֵהֵנָּה. גַּם צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה שִׁנָּה הַכָּתוּב מִטֶּבַע הַמַּאֲמָר שֶׁהִתְחִיל לְדַבֵּר בּוֹ כְּשֶׁהִזְכִּיר שֵׁם יִשְׂרָאֵל שֶׁהִקְדִּים לוֹמַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאַחַר כָּךְ אָמַר הַמְּאוֹרָע הַמֻּכֶּה וְגוֹ׳, וּכְשֶׁהִזְכִּיר הַמִּדְיָנִית הִקְדִּים הַמְּאוֹרָע וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה וְאַחַר כֵּן אָמַר הַמִּדְיָנִית?

אָכֵן יִתְבָּאֵר הָעִנְיָן עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות יח:) שֶׁאָמְרוּ שֶׁהָרְשָׁעִים בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים, וְהַטַּעַם הוּא לְפִי שֶׁכֹּחַ הָרַע שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמֵּת דְּבוּקָה בָּהֶם. וּכְבָר כָּתַבְתִּי בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת כִּי הַשֵּׁם שֶׁיִּקָּרֵא בּוֹ הָאָדָם הוּא שֵׁם הַנֶּפֶשׁ, וַה׳ שָׂם שֵׁמוֹת בָּאָרֶץ כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ז:) אַל תִּקְרֵי שַׁמּוֹת אֶלָּא וְכוּ׳, וּכְשֶׁאָדָם חוֹטֵא נִפְגְּמָה נַפְשׁוֹ בִּדְבֵקוּת הָרַע בְּחִינַת הַמַּרְקִיב, וְהוּא אָמְרוֹ (משלי י:ז) ״וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב״, וְלָזֶה הָיָה רַבִּי מֵאִיר בּוֹדֵק בַּשֵּׁם (יומא פג:) לִרְאוֹת אִם בַּעַל נֶפֶשׁ יְשָׁרָה הוּא. וְהִנֵּה זֶה אֲשֶׁר בָּעַל אֲרָמִית הִשְׁחִית נַפְשׁוֹ בְּפִגְעוֹ בָּהּ וְהִנֵּה הוּא מֻכֶּה מַכַּת מָוֶת קֹדֶם שֶׁהֲרָגוֹ פִּנְחָס, וְהוּא מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּן הַכָּתוּב לוֹמַר וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה וְגוֹ׳, כְּנֶגֶד הַכָּאַת הַנֶּפֶשׁ אָמַר ״וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה״, שֶׁמֵּעֵת אֲשֶׁר גָּעַל נַפְשׁוֹ וּבָא עָלֶיהָ הֻכָּה מַכַּת נֶפֶשׁ הַיִּשְׂרְאֵלִית, שֶׁהִיא כִּנּוּי נֶפֶשׁ קְדוֹשָׁה הַנִּקְרֵאת יִשְׂרָאֵל, וּכְנֶגֶד הֲרִיגָתוֹ שֶׁהֲרָגוֹ פִּנְחָס אָמַר ״אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת״ וְגוֹ׳, כְּאָמְרוֹ (במדבר כה:ח) ״וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם״. אוֹ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, ״הַמֻּכֶּה״ פֵּרוּשׁ שֶׁהִכָּהוּ פִּנְחָס, ״אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית״, הוּא הַכָּאַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁרָשַׁם בְּתֵבַת ״אִישׁ״. וִידֻיַּק עַל נָכוֹן גַּם כֵּן אָמְרוֹ ״הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית״, כִּי לְפִי שֶׁשָּׁכַב אוֹתָהּ הֻכָּה בְּנַפְשׁוֹ, וּכְפִי זֶה שִׁעוּר תֵּבַת ״אֲשֶׁר הֻכָּה״ פֵּרוּשׁ, שֶׁכְּבָר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית, פֵּרוּשׁ לִהְיוֹתוֹ אִתָּהּ.

עוֹד רָמַז בְּאָמְרוֹ אֶת הַמִּדְיָנִית עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (בראשית ל״ט:י׳): ״וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא לה.): ״לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ״ בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״לִהְיוֹת עִמָּהּ״ לָעוֹלָם הַבָּא. וְהוּא אָמְרוֹ הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית שֶׁהַכָּאָתוֹ הִיא שֶׁיִּהְיֶה אִתָּהּ עִמָּהּ בָּעוֹלָם הַבָּא, כִּי מִן הַסְּתָם מֵת שֶׁלֹּא מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה, שֶׁהֲרֵי דְּקָרוֹ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה. וּבָזֶה נִתְיַשֵּׁב מַה שֶׁדִּקְדַּקְנוּ לָמָּה כָּפַל ״הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה״, גַּם טַעַם שֶׁהִקְדִּים לוֹמַר ״אִישׁ יִשְׂרָאֵל״ קוֹדֶם אָמְרוֹ ״הַמֻּכֶּה״, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה חוֹזֵר אָמְרוֹ ״הַמֻּכֶּה״ עַל הַשֵּׁם, לוֹמַר שֶׁהַהַכָּאָה בָּאָה לוֹ גַּם בְּשֵׁם ״אִישׁ יִשְׂרָאֵל״ שֶׁהִיא עֲנַף הַקְּדֻשָּׁה. וְלָזֶה כְּשֶׁהִזְכִּיר הַמִּדְיָנִית לֹא הִזְכִּיר בָּהּ אֶלָּא הַכָּאָה אַחַת, דִּכְתִיב ״וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה״, גַּם לֹא הִקְדִּים זִכְרוֹנָהּ קוֹדֶם זִכְרוֹן הַהַכָּאָה, כִּי בְּחַיֶּיהָ קְרוּיָה מֵתָה וּשְׁמָהּ מֻכֶּה וְעוֹמֵד כָּרָשׁוּם בְּתֵבַת ״מִדְיָנִית״. וּכְבָר כָּתַבְנוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת כִּי שֵׁם עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא שֵׁם הַקְּלִפּוֹת שֶׁכֻּלָּן הֵם בְּחִינוֹת הַמִּיתָה.

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ עַל פִּי מַה שֶׁקָּדַם לָנוּ מִדִּבְרֵי הַמְּקֻבָּלִים שֶׁלֹּא יִדַּח נִדָּח מִכָּל נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה, וְכֻלָּן לְבַסּוֹף יִזְכּוּ לַמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּאוּ. וַהֲגַם שֶׁיָּרֵעַ אִישׁ יִשְׂרָאֵל אַף יַצְרִיחַ נַפְשׁוֹ, סוֹף כָּל סוֹף יַחְזֹר לְשָׁרְשׁוֹ. וְהוּא אָמְרוֹ וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי שֶׁאֲפִלּוּ אַחַר מַעֲשֶׂה בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכֻנֶּה, הָא לָמַדְתָּ שֶׁלֹּא נֶעֱקַר מִשָּׁרְשׁוֹ. הַמֻּכֶּה פֵּרוּשׁ שֶׁהִכָּה פִּנְחָס, מוֹדִיעֲךָ הַכָּתוּב שֶׁלֹּא הוּכָּה בְּאָבְדַן נַפְשׁוֹ, אֶלָּא ״אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית״, פֵּרוּשׁ, אוֹתוֹ הַחֵלֶק הָרַע שֶׁנִּדְבַּק בּוֹ מֵאֵת הַמִּדְיָנִית שֶׁיִּתְכַּנֶּה אֵלָיו שֵׁם הַכָּאָה, הוּא שֶׁהוּכָּה וָמֵת בְּאֶמְצָעוּת הַכָּאַת פִּנְחָס. הָא לָמַדְתָּ שֶׁיָּצָא הֶפְסֵדוֹ מַה שֶׁהִפְסִיד בָּעֲבֵרָה, נִפְרַע מִמֶּנּוּ הֶעָוֹן בְּהַכָּאָתוֹ שֶׁל פִּנְחָס שֶׁהֲרָגוֹ וּמִיתָתוֹ כַּפָּרָתוֹ. אוֹ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ שֶׁלֹּא הוּכָּה בְּנַפְשׁוֹ אֶלָּא כְּשֶׁהָיָה עִמָּהּ, אֲבָל אַחַר שֶׁנִּבְדַּל מִמֶּנָּה לֹא נִשְׁאַר בּוֹ רֹשֶׁם הַחֵטְא כִּי הוּא נִבְדַּל בְּמִיתָה וּמִיתָתוֹ טִהֲרָה נַפְשׁוֹ. וּבָזֶה נָתַן טַעַם לָמָּה קְרָאוֹ אִישׁ יִשְׂרָאֵל, כִּי אַחַר הֲרִיגָה בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל יְכֻנֶּה. זֶה כָּתַבְתִּי אִם אֶפְשָׁר.