וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

הפסוק פותח דיבור חדש של ה' אל משה, המקדים לציווי לצרור את המדיינים. תרגום אונקלוס מתרגם את הכתוב כפשוטו, שדיבר ה' עם משה לאמור. פסוק זה משמש כמעבר מפרשת פינחס ושכרו אל הציווי החדש על היחס למדיין. הפתיחה החוזרת ״וידבר ה' אל משה לאמר״ מסמנת נושא נפרד, שבו ה' פונה למשה כדי למסור לו הוראה על הנקמה במדיינים בשל חלקם בהחטאת ישראל בבעל פעור. כך מבחין הכתוב בין הפרשה הקודמת על הברית שניתנה לפינחס לבין ההוראה המעשית הבאה, המורה לישראל לנהוג באיבה כלפי מדיין על מעשיהם.