אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת בְּנֵֽי־גָ֖ד לִפְקֻדֵיהֶ֑ם אַרְבָּעִ֥ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ {ס}

הכתוב מסכם את משפחות בני גד לפקודיהם וקובע את מספרם: ארבעים אלף וחמש מאות. תרגום אונקלוס מתרגם את הכתוב כפשוטו, אלה זרעית בני גד למניינם ארבעים אלף וחמש מאות. הפסוק חותם את מניין שבט גד, שמספרו ירד מעט לעומת המפקד הראשון במדבר סיני. סיכום זה משלים את מניין הדגל הדרומי, ומצטרף אל מניין ראובן ושמעון. המבנה הקבוע של סיכום כל שבט במספר כולל, לאחר פירוט משפחותיו, מלמד על מטרת המפקד: קביעת גודלו המדויק של כל שבט לצורך חלוקת הארץ. ככל שהשבט גדול יותר, כך תגדל נחלתו, כפי שיפורט בהמשך הפרק בעניין ״לרב תרבה נחלתו״.