בְּנֵ֥י יוֹסֵ֖ף לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם מְנַשֶּׁ֖ה וְאֶפְרָֽיִם׃

הכתוב עובר למנות את בני יוסף למשפחותם: מנשה ואפרים. תרגום אונקלוס מתרגם את הכתוב כפשוטו, בני יוסף לזרעיתם מנשה ואפרים. הפסוק פותח את מניין בני יוסף, שנחלקו לשני שבטים נפרדים, מנשה ואפרים, כפי שבירך יעקב אבינו את שני נכדיו וקבע אותם כשבטים בפני עצמם. כאן, בניגוד לסדר הרגיל, מנשה מוזכר לפני אפרים, לפי שמספר משפחותיו רב יותר, כפי שיבאר חזקוני בהמשך. שני שבטי יוסף ממלאים את מקומו של יוסף בין השבטים, ויחד עם שבט לוי משלימים את שנים עשר השבטים. הפסוק פותח יחידה נפרדת במניין, המוקדשת לצאצאי יוסף, שזכו למעמד מיוחד של שני שבטים בזכות מעלתו של אביהם.