אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֣ת מְנַשֶּׁ֑ה וּפְקֻ֣דֵיהֶ֔ם שְׁנַ֧יִם וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וּשְׁבַ֥ע מֵאֽוֹת׃ {ס}

הכתוב מסכם את משפחות מנשה ופקודיהם וקובע את מספרם: שניים וחמישים אלף ושבע מאות. תרגום אונקלוס מתרגם את הכתוב כפשוטו, אלה זרעית מנשה ומניינם. הפסוק חותם את מניין שבט מנשה, שמספרו גדל באופן ניכר לעומת המפקד הראשון במדבר סיני, שבו נמנו כשלושים ושניים אלף. הגידול הגדול בשבט מנשה מלמד על ברכה שזכה בה השבט. סיכום זה משלים את מניין החצי הראשון של בני יוסף. גודלו של השבט יזכה אותו בנחלה גדולה, וחלק ממנו יתיישב בעבר הירדן המזרחי. המבנה הקבוע של סיכום המספר לאחר פירוט המשפחות נמשך, כהכנה לחלוקת הארץ שתיערך לפי גודל כל שבט ומשפחותיו, בהתאם לכלל שהנחלה מתחלקת לפי מספר בני השבט.