אֵ֣לֶּה מִשְׁפְּחֹ֤ת בְּנֵי־אֶפְרַ֙יִם֙ לִפְקֻ֣דֵיהֶ֔ם שְׁנַ֧יִם וּשְׁלֹשִׁ֛ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֣שׁ מֵא֑וֹת אֵ֥לֶּה בְנֵי־יוֹסֵ֖ף לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃ {ס}

הכתוב מסכם את משפחות בני אפרים לפקודיהם וקובע את מספרם: שניים ושלושים אלף וחמש מאות, ומסיים שאלה בני יוסף למשפחותם. תרגום אונקלוס מתרגם את הכתוב כפשוטו. הפסוק חותם את מניין שבט אפרים, שמספרו ירד מעט לעומת המפקד הראשון במדבר סיני, ומסכם את כלל בני יוסף, מנשה ואפרים יחד. למרות שאפרים קיבל את ברכת הבכורה מיעקב, מספרו במפקד זה קטן ממספר מנשה, בניגוד למפקד הראשון שבו היה גדול יותר. סיכום כולל של בני יוסף בסוף מניין אפרים מבליט את אחדותם כצאצאי יוסף, אף שהתפצלו לשני שבטים נפרדים. כך משלים המניין את הזכרת שני שבטי יוסף, שמילאו את מקום אביהם בין שנים עשר השבטים לצד שבט לוי.