בְּמִדְבַּר כ״ו · נ״ד

לָרַ֗ב תַּרְבֶּה֙ נַחֲלָת֔וֹ וְלַמְעַ֕ט תַּמְעִ֖יט נַחֲלָת֑וֹ אִ֚ישׁ לְפִ֣י פְקֻדָ֔יו יֻתַּ֖ן נַחֲלָתֽוֹ׃

במילים פשוטות

ה' מצווה שלרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו, איש לפי פקודיו יותן נחלתו. רש״י מבאר שלשבט שהיה מרובה באוכלוסין נתנו חלק רב, ואף שלא היו החלקים שווים אלא הכול לפי ריבוי השבט, לא עשו זאת אלא על ידי גורל, והגורל היה על פי רוח הקודש. הרמב״ן מביא ביאור דומה, שלשבט מרובה באוכלוסין נתנו חלק רב לפי ריבוי השבט, וכל זה נעשה על ידי גורל. הפסוק קובע את עקרון היחסיות בחלוקת הארץ: ככל שהשבט גדול יותר כך גדלה נחלתו. הביאורים מבהירים שלמרות שהגודל קבע את שטח הנחלה, המיקום נקבע על פי גורל שנעשה ברוח הקודש, כך ששילבו בין צדק חלוקתי לבין השגחה אלוהית.
מבוסס על רש״י, רמב״ן · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

לרב תרבה נחלתו. לְשֵׁבֶט שֶׁהָיָה מְרֻבֶּה בְּאֻכְלוּסִין נָתְנוּ חֵלֶק רַב, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹא הָיוּ הַחֲלָקִים שָׁוִים, שֶׁהֲרֵי הַכֹּל לְפִי רִבּוּי הַשֵּׁבֶט חָלְקוּ הַחֲלָקִים, לֹא עָשׂוּ אֶלָּא עַ"יְ גוֹרָל, וְהַגּוֹרָל הָיָה עַל פִּי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּבָבָא בַתְרָא (דף קכ"ב): אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן הָיָה מְלֻבָּשׁ בְּאוּרִים וְתֻמִּים וְאוֹמֵר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אִם שֵׁבֶט פְּלוֹנִי עוֹלֶה, תְּחוּם פְּלוֹנִי עוֹלֶה עִמּוֹ, וְהַשְּׁבָטִים הָיוּ כְתוּבִים בִּשְׁנֵים עָשָׂר פְּתָקִין וְי"ב גְּבוּלִין בְּי"ב פְּתָקִין, וּבְלָלוּם בַּקַּלְפִּי, וְהַנָּשִׂיא מַכְנִיס יָדוֹ לְתוֹכוֹ וְנוֹטֵל שְׁנַיִם פְּתָקִין, עוֹלֶה בְיָדוֹ פֶּתֶק שֶׁל שֵׁם שִׁבְטוֹ וּפֶתֶק שֶׁל גְּבוּל הַמְפֹרָשׁ לוֹ, וְהַגּוֹרָל עַצְמוֹ הָיָה צוֹוֵחַ וְאוֹמֵר אֲנִי הַגּוֹרָל עָלִיתִי לִגְבוּל פְּלוֹנִי לְשֵבֶט פְּלוֹנִי, שֶׁנֶּאֱמַר "עַל פִּי הַגּוֹרָל", וְלֹא נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ בְּמִדָּה, לְפִי שֶׁיֵּשׁ גְּבוּל מְשֻׁבָּח מֵחֲבֵרוֹ, אֶלָּא בְשׁוּמָא, בֵּית כֹּר רַע כְּנֶגֶד בֵּית סְאָה טוֹב, הַכֹּל לְפִי הַדָּמִים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

לְסַגִיאֵי תִּסְגוּן אַחֲסַנְתְּהוֹן וְלִזְעֵירֵי תַּזְעֲרוּן אַחֲסַנְתְּהוֹן גְבַר לְפוּם מִנְיָנוֹהִי תִּתְיְהֵב אַחֲסַנְתֵּיהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ - לְשֵׁבֶט מְרֻבֶּה בְּאוּכְלוּסִין נָתְנוּ חֵלֶק רַב, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיוּ הַחֲלָקִים שָׁוִים, שֶׁהֲרֵי לְפִי רִבּוּי הַשֵּׁבֶט חִלְּקוּ הַחוֹלְקִים, לֹא עָשׂוּ אֶלָּא עַל יְדֵי גּוֹרָל, וְהַגּוֹרָל עַל פִּי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ״ו:נ״ד). וּמִדְרַשׁ רַבּוֹתֵינוּ בַּכָּתוּב הַזֶּה אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא אָמְרוּ בְּסִפְרֵי (פנחס כו ג): ״לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ״ - הֲרֵי שֶׁיָּצְאוּ עִמּוֹ עֲשָׂרָה בָנִים מִמִּצְרַיִם וּבִכְנִיסָתָן לָאָרֶץ נִמְצְאוּ חֲמִשָּׁה וְכוּ׳. וְכֵן בַּגְּמָרָא מְפֹרָשׁ שֶׁאֵין מַשְׁמָעוּתוֹ אֵצֶל חֲכָמִים לְחַלֵּק בֵּין שֵׁבֶט לְשֵׁבֶט כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ב״ב קי״ז) בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, הַיְינוּ דִּכְתִיב "לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ" וְגוֹ׳. וְעוֹד שֶׁכְּבָר כָּתַבְתִּי בְּסֵדֶר וַיְחִי יַעֲקֹב (בראשית מ״ח:ו׳) כִּי בַּגְּמָרָא בְּפֶרֶק יֵשׁ נוֹחֲלִין (בבא בתרא קכ״ב) הֶעֱלוּ בְּפֵרוּשׁ שֶׁלֹּא נִתְחַלְּקָה לְקַרְקַפְתָּא דְגַבְרֵי, אֶלָּא לִשְׁבָטִים נִתְחַלְּקָה, שְׁנֵים עָשָׂר חֲלָקִים שָׁוִים עָשׂוּ מִמֶּנָּה וְנָטַל כָּל הַשֵּׁבֶט הַחֵלֶק שֶׁיָּצָא לוֹ הַגּוֹרָל עָלָיו, וְזֶהוּ מַה שֶׁצָּוְחוּ בְּנֵי יוֹסֵף שֶׁאָמְרוּ "מַדּוּעַ נָתַתָּ לִי נַחֲלָה גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד וַאֲנִי עַם רָב" (יהושע י״ז:י״ד), וְלֹא הוֹסִיף לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ כְּלוּם אֲבָל אָמַר לוֹ "עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה וּבֵרֵאתָ לְךָ שָׁם בְּאֶרֶץ הַפְּרִזִּי וְהָרְפָאִים כִּי אָץ לְךָ הַר אֶפְרָיִם" (שם ט״ו), לוֹמַר שֶׁיִּכְבְּשׁוּ לָהֶם מִן הָאָרֶץ שֶׁלֹּא נִכְבְּשָׁה לָהֶם וְיַרְחִיבוּ בָּהּ אֶת גְּבוּלָם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר "לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבוֹתָם יִנְחָלוּ... בֵּין רַב לִמְעָט" (במדבר כ״ו:נ״ה-נ״ו) שֶׁיִּקְחוּ כָּל הַמַּטּוֹת בְּשָׁוֶה, בֵּין שֶׁהוּא מְרֻבֶּה בְּאוּכְלוּסִין אוֹ מְמֻעָט בָּהֶם, וְיִהְיֶה פֵּרוּשׁ "לָרַב תַּרְבּוּ נַחֲלָתוֹ" לְאַנְשֵׁי הַשֵּׁבֶט עַצְמוֹ, אוֹ כְּפִי מִדְרָשׁוֹ שֶׁנִּתְחַלְּקָה לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, הֲרֵי שֶׁיָּצְאוּ עִמּוֹ עֲשָׂרָה מִמִּצְרַיִם וּבִכְנִיסָתָן לָאָרֶץ נִמְצְאוּ חֲמִשָּׁה קוֹרֵא אֲנִי עָלָיו "לָרַב תַּרְבּוּ", כְּלוֹמַר שֶׁאִם מֵתוּ אוֹתָן עֲשָׂרָה שֶׁהָיוּ בְּנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה בִּיצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם וְנוֹלְדוּ לָהֶם חֲמִשָּׁה בָּנִים בַּמִּדְבָּר, אוֹ שֶׁהָיוּ טְפָלִים וְנַעֲשׂוּ בְּנֵי עֶשְׂרִים, קוֹרֵא אֲנִי עָלָיו "לָרַב תַּרְבֶּה", כְּלוֹמַר לָרַב בִּיצִיאַת מִצְרַיִם תַּרְבּוּ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עַכְשָׁו מוּעָט. הֲרֵי שֶׁיָּצְאוּ עִמּוֹ חֲמִשָּׁה וּבִכְנִיסָתָן לָאָרֶץ נִמְצְאוּ עֲשָׂרָה, קוֹרֵא אֲנִי עָלָיו "לַמְעַט תַּמְעִיט", כִּדְאִיתָא בַּסִּפְרֵי. אֲבָל רָאִיתִי בַּסִּפְרֵי שָׁם דְּקָתָנֵי, "לְפִי פְּקוּדָיו", מַגִּיד שֶׁלֹּא נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ אֶלָּא לְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט לְפִי מַה שֶׁהוּא, כֵּן הוּא אוֹמֵר "וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר מַדּוּעַ נָתַתָּ לִי נַחֲלָה גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד וַאֲנִי עַם רָב אֲשֶׁר עַד כֹּה בֵּרְכַנִי ה׳", מַהוּ אוֹמֵר, "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ אִם עַם רַב אַתָּה עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה וּבֵרֵאתָ לְךָ שָׁם בְּאֶרֶץ הַפְּרִזִּי וְהָרְפָאִים כִּי אָץ לְךָ הַר אֶפְרָיִם", זֶהוּ לְשׁוֹן הַבְּרַיְתָא הַזֹּאת, וְנִרְאֶה מִמֶּנָּה שֶׁנִּתְחַלְּקָה הָאָרֶץ לְגֻלְגְּלוֹתָם כְּדִבְרֵי הָרַב. אֲבָל לְפִי הַגְּמָרָא מְשַׁבַּשְׁתָּא הִיא. וְעוֹד שֶׁאִם כֵּן מַה יִצְעֲקוּ בְּנֵי יוֹסֵף, וַהֲלֹא נָתַן לָהֶם לְפִי מִנְיָנָם הַמְרֻבֶּה כִּשְׁאָר כָּל הַשְּׁבָטִים. וּלְפִי דַעְתִּי יֵשׁ בַּבְּרַיְתָא הַזּוֹ קִצּוּר, וְהוּא מִמַּה שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא (ב״ב קי״ח) דְּמִשּׁוּם טְפָלִים דְּנָפִישׁוּ לְהוּ צָוְחוּ בְּנֵי יוֹסֵף. וּבֵאוּר הָעִנְיָן, כִּי בְּנֵי יוֹסֵף כִּשְׁנֵי שְׁבָטִים נָטְלוּ, בְּנֵי אֶפְרַיִם חֵלֶק אֶחָד וּבְנֵי מְנַשֶּׁה חֵלֶק אֶחָד, כִּי כֵן כָּתוּב (יהושע י״ד:ד׳), וְאֵין אֶחָד מֵהֶם שֶׁמְרֻבֶּה בְּאוּכְלוּסִים יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַשְּׁבָטִים, אֲבָל בִּשְׁאָר הַשְּׁבָטִים מְרֻבִּים מֵהֶם, כִּי שֵׁבֶט יְהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וּזְבוּלוּן וְדָן מְרֻבִּים מֵהֶם, וְלָמָּה יִצְוְחוּ הֵם וְהַמְרֻבִּים יִשְׁתְּקוּ, וְכָל שֶׁכֵּן אִם נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם כְּפִי מִדְרָשׁוֹ שֶׁהָיוּ בַּמִּנְיָן הָרִאשׁוֹן בְּנֵי יְהוּדָה מְרֻבִּין מִשְּׁנֵי הַשְּׁבָטִים הָאֵלֶּה יַחְדָּיו. אֲבָל הָיוּ צוֹעֲקִים מִפְּנֵי הַטְּפָלִים, שֶׁהָיוּ בְּנֵי מְנַשֶּׁה בְּמִנְיַן יְצִיאַת מִצְרַיִם שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְנִתְרַבּוּ בַּמִּנְיָן הַשֵּׁנִי בַּמִּדְבָּר לִשְׁנַיִם וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף, וְאֵין בְּכָל הַשְּׁבָטִים שֶׁנִּתְרַבָּה כָּל כָּךְ, וְהָיוּ כְּמוֹ כֵן מַרְבִּים בָּנִים עַד שֶׁנִּתְחַלְּקָה הָאָרֶץ, וְגַם בְּנֵי אֶפְרַיִם כֵּן, וְלֹא הָיוּ הַטְּפָלִים הָהֵם נוֹטְלִים כְּלוּם, וּלְכָךְ צָעֲקוּ וְשׁוֹמֵעַ אֵין לָהֶם, כִּי כֵּן הַמִּשְׁפָּט שֶׁלֹּא יִטְּלוּ אֶלָּא בְּנֵי עֶשְׂרִים. וּלְכָךְ אָמְרָה הַבְּרַיְתָא "לְפִי פְּקוּדָיו" שֶׁהָיוּ מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, מְלַמֵּד שֶׁלֹּא נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ אֶלָּא לְכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט לְפִי מַה שֶׁהוּא בִּשְׁעַת הַמִּנְיָן, שֶׁלֹּא יִתְּנוּ כְּלוּם לַטְּפָלִים, וַאֲפִלּוּ גָּדְלוּ וְהִגִּיעוּ לְעֶשְׂרִים בְּשָׁעָה שֶׁחָלְקוּ. וְהַכָּתוּב שֶׁאָמַר ״מַדּוּעַ נָתַתָּה לִי נַחֲלָה גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד וַאֲנִי עַם רָב״, לְדִבְרֵי הַכֹּל אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּשָּׁאֵר בַּנִּגְלֶה מִפְּשׁוּטוֹ, כִּי אִם חָלַק לָהֶם הָאָרֶץ לְגֻלְגְּלוֹתָם כְּדִבְרֵי רַשִׁ״י הִנֵּה לָקְחוּ דַּיָּם, וּכְמוֹ שֶׁהֵם עַם רַב לָקְחוּ חֵלֶק רַב, וְאִם לַשְּׁבָטִים - אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא נָתַן לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ חֵלֶק בְּכוֹרָתָם, שֶׁלֹּא הָיָה עוֹבֵר עַל צַוָּאַת יַעֲקֹב, וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָּה בַּתּוֹרָה לְשִׁבְטֵי אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה. וְעוֹד כָּתוּב מְפֹרָשׁ כִּי שְׁנֵי גוֹרָלוֹת נָתַן לָהֶם, דִּכְתִיב: ״וַיְהִי גְבוּל בְּנֵי אֶפְרַיִם לְמִשְׁפְּחֹתָם״, ״זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְּנֵי אֶפְרַיִם לְמִשְׁפְּחֹתָם״ (יהושע ט״ז:ה׳,ח׳), וּבִבְנֵי מְנַשֶּׁה: ״וַיְהִי הַגּוֹרָל לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה״, ״וַיְהִי גְבוּל מְנַשֶּׁה״ (שם י״ז:א׳,ז׳) כְּכָל הַנֶּאֱמָר בִּשְׁאָר הַשְּׁבָטִים. אֲבָל אָמְרָם "גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד" לוֹמַר כָּל מַה שֶׁנָּתַתָּ לִשְׁנֵינוּ רָאוּי לְאֶחָד בְּגוֹרָלוֹ. וְהִזְכִּירוּ זֶה הַלָּשׁוֹן לְפִי שֶׁיְּהוֹשֻׁעַ הִפִּיל תְּחִלָּה גּוֹרָל אֶחָד לִשְׁנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל לִבְנֵי יוֹסֵף מִיַּרְדֵּן יְרִחוֹ״ וְגוֹ' עַד ״וְהָיוּ תוֹצְאוֹתָיו יָמָּה״ (שם טז א-ג), וְשָׁם נֶאֱמַר ״וַיִּנְחֲלוּ בְּנֵי יוֹסֵף מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם״ (שם פסוק ד), כְּלוֹמַר שֶׁנָּחֲלוּ שְׁנֵיהֶם בַּגּוֹרָל הַזֶּה, וְאַחַר כָּךְ חָלַק אוֹתוֹ הַגּוֹרָל בֵּין שְׁנֵיהֶם בְּגוֹרָל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר שָׁם ״וַיְהִי גְבוּל בְּנֵי אֶפְרָיִם״ וְגוֹ', וּכְתִיב ״וַיְהִי הַגּוֹרָל לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה״ וְגוֹ'. עַל כֵּן אָמְרוּ: הִנֵּה הַגּוֹרָל הָאֶחָד הָרִאשׁוֹן רָאוּי לְכָל אֶחָד מִשְּׁנֵינוּ, כִּי עַם רַב אֲנַחְנוּ, וּמַדּוּעַ חָלַקְתָּ אוֹתוֹ אַחֲרֵי כֵן לִשְׁנֵי חֲלָקִים?. וְהָיְתָה הַטַּעֲנָה מִפְּנֵי הַטְּפָלִים שֶׁנִּתְרַבּוּ בָהֶן עַל דֶּרֶךְ הַגְּמָרָא. וּלְפִי דֶרֶךְ הַפְּשָׁט נִרְאֶה לִי כִּי הַצְּוָחָה הַזֹּאת הָיְתָה שֶׁל בְּנֵי מְנַשֶּׁה, אֶלָּא שֶׁבָּאוּ לְפָנָיו שְׁנֵי הַשְּׁבָטִים יַחַד. וְכֵן ״וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי יְהוּדָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה״ (שם יד ו), הַדִּין לְאֶחָד וְכָל הַשֵּׁבֶט יִתְרַעֵם עִמּוֹ. וְהָיְתָה הַטַּעֲנָה לִבְנֵי מְנַשֶּׁה מִפְּנֵי שֶׁאֵין בְּכָל הַשְּׁבָטִים מִי שֶׁהִשְׁאִיר עָרִים רַבּוֹת וּגְדוֹלוֹת לַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר הִשְׁאִיר מְנַשֶּׁה שְׁלֹשֶׁת הַנָּפֶת (שם יז יא) - תְּלָתָא פַּלְכִין. וּרְאָיָה לַדָּבָר, כִּי לְאַחַר שֶׁכָּתוּב ״וְלֹא יָכְלוּ בְּנֵי מְנַשֶּׁה לְהוֹרִישׁ אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה״ (שם פסוק יב), שָׁם כְּתִיב ״וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף״ (שם פסוק יד), כִּי מִתְּחִלָּה לֹא נִתְרַעֲמוּ עַד שֶׁעָשׂוּ עִמָּם מִלְחָמָה וְלֹא יָכְלוּ לָהֶם. וְיִתָּכֵן שֶׁזֶּה טַעַם ״גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד״ - אָמְרוּ: מִפְּנֵי שֶׁהִפַּלְתָּ לִשְׁנֵינוּ תְּחִלָּה גּוֹרָל אֶחָד, נָפַל חֶבְלֵנוּ יַחַד וְאֵרַע חֵלֶק שְׁנֵינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה הַקָּשֶׁה, וְאִלּוּ עָשִׂיתָ לָנוּ שְׁנֵי גוֹרָלוֹת כַּנָּהוּג בְּכָל שְׁנֵי שְׁבָטִים, הָיָה יוֹצֵא בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁהוּא נוֹחַ לִכְבֹּשׁ. וְאָמַר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ שֶׁאִם יַעֲלוּ בְּיַעַר הַפְּרָזִי וְהָרְפָאִים יִבְרְרוּ לָהֶם שָׁם כָּל מַה שֶׁיִּרְצוּ וְיַרְחִיבוּ גְּבוּלָם. וְחָזְרוּ הֵם וּבֵאֲרוּ דִבְרֵיהֶם וְאָמְרוּ: גַּם הָהָר לֹא יַסְפִּיק לָנוּ כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל בְּכָל הַכְּנַעֲנִי שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ בְּאֶרֶץ הָעֵמֶק. וְאָז אָמַר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ כִּי לֹא יִתֵּן לָהֶם בָּהָר גּוֹרָל אֶחָד, אֲבָל יִהְיֶה לָהֶם הָהָר כֻּלּוֹ וְהַיַּעַר הַגָּדוֹל שֶׁשָּׁם, וְיִבְרְרוּ לָהֶם מִמֶּנּוּ כָּל צָרְכָּם, וְיִהְיֶה לָהֶם כָּל תּוֹצְאוֹת גְּבוּלֵי הָהָר, וְיוֹרִישׁוּ מִשָּׁם הַכְּנַעֲנִי כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ וְהוּא חָזָק, וְאֵין שְׁאָר הַשְּׁבָטִים חֲפֵצִים בּוֹ, אֲבָל הֵם שְׁנֵי הָאַחִים שֶׁהֵם עַם רַב וְכֹחַ גָּדוֹל לָהֶם, הֵם יַעַזְרוּ זֶה אֶת זֶה וְהֵם יוֹרִישׁוּהוּ. וְסוֹף דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַע אֲלֵיהֶם וְלֹא הוֹסִיף לָהֶם כְּלוּם כִּי כֵן הַדִּין. וְהִנֵּה הַצֹּרֶךְ הִרְחִיב דְּבָרֵינוּ בָּעִנְיָן הַזֶּה, וְעוֹד כְּתַבְנוּהוּ בִּרְאָיוֹת בְּפָרָשַׁת וַיְחִי יַעֲקֹב. וְהַכְּלָל כִּי הַדִּין שֶׁהֶעֱלוּ בַּגְּמָרָא הוּא אֱמֶת וּבוֹ רָאוּי לְפָרֵשׁ הַמִּקְרָאוֹת. וְהִנֵּה פֵּרוּשׁ הַפָּרָשָׁה: לְאֵלֶּה הַנִּזְכָּרִים לְמִשְׁפְּחוֹת תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, שֶׁיִּתְּנוּ לְכָל זָכָר לְגֻלְגְּלוֹתָם חֶלְקוֹ. לָרַב תַּרְבּוּ נַחֲלָתוֹ - שֶׁיְּחַלְּקוּ אֶרֶץ רְאוּבֵן לְאַרְבַּעַת חֲלָקִים, לְמִשְׁפַּחַת הַחֲנוֹכִי הַמְרֻבָּה עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל נַרְבֶּה נַחֲלָתוֹ, וּלְמִשְׁפַּחַת הַפַּלּוּאִי הַמֻּעֶטֶת נַמְעִיט, כִּי אִישׁ לְפִי פְקוּדֵי הַמִּשְׁפָּחָה יֻתַּן נַחֲלָתוֹ, וְתִטּוֹל כָּל הַמִּשְׁפָּחָה בְּמָקוֹם אֶחָד. וּמִן הַטַּעַם הַזֶּה מְנָאָם כָּאן לְמִשְׁפָּחוֹת. וּלְפִיכָךְ הִזְכִּירוּ חֲכָמִים (ת״כ בהר פרשה א ב): חָלְקוּ לְמִשְׁפָּחוֹת וְלֹא חָלְקוּ לְבָתֵּי אָבוֹת, וְאֵין כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַכִּיר אֶת שֶׁלּוֹ וְכוּ':

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

לרב תרבה וגו׳‎ לא שיהו כל החלקים שוים אלא לפי הזכרים שיש לכל ראש משפחה במשפחתו היינו איש לפי פקודיו וגו'

איש יצאו נשים טומטום ואדרוגינוס.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

לָרַב תַּרְבֶּה וְגוֹ׳. אָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת בָּבָא בַּתְרָא (ב״ב קיז:) וְזֶה לְשׁוֹנָם: אָמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבַּיֵי, בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, הַיְינוּ דִּכְתִיב ״לָרַב תַּרְבֶּה״ וְגוֹ׳, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְבָאֵי הָאָרֶץ, מַאי ״לָרַב״ וְגוֹ׳? קַשְׁיָא, עַד כָּאן. פֵּרוּשׁ, אִם הַחֲלוּקָּה הִיא לְאוֹתָם הַמְּנוּיִים בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, מַה מָקוֹם לוֹמַר ״לָרַב״ וְגוֹ׳? הִנֵּה קֻשְׁיָא זוֹ אֵינָהּ מֵאֵיזֶה דִּיּוּק, רַק שֶׁנּוּכַל לוֹמַר לֹא נָתַן דַּעְתּוֹ עָלָיו, שֶׁהֲרֵי מִקְרָא מָלֵא דִּבֵּר הַכָּתוּב. וְעוֹד, אֵין אֵלּוּ דִּבְרֵי אָמוֹרָא לִדְחוֹתָן אֶלָּא דִּבְרֵי רַבִּי יוֹנָתָן שֶׁהוּא תַּנָּא. וּלְפִי מַה שֶׁקָּדַם לָנוּ מִכְּלָלֵי הַתַּלְמוּד, שֶׁכָּל שֶׁיֹּאמַר הַגְּמָרָא ״קַשְׁיָא״ הִיא עוֹמֶדֶת לְתֵרוּץ, אֶלָּא שֶׁלֹּא נִזְדַּמֵּן לָהֶם תֵּרוּץ.

וְנִרְאֶה לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּמַה שֶׁאָמַר ״בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת״ שֶׁחוֹזֵר עַל הַחֲמִשִּׁים וְשֶׁבַע מִשְׁפָּחוֹת, יְדוּיַּק עַל נָכוֹן אָמְרוֹ ״לָרַב״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ שֶׁיְּחַלְּקוּ חֲמִשִּׁים וְשִׁבְעָה חֲלָקִים, וְלֹא חֵלֶק כְּחֵלֶק יִהְיֶה, אֶלָּא ״לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ״. הַמָּשָׁל - מִשְׁפָּחָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֶשְׂרִים אֶלֶף תִּטּוֹל בְּכִפְלַיִם מֵהַמִּשְׁפָּחָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשָׂרָה.

עוֹד נִרְאֶה לְפִי דַּרְכּוֹ שֶׁל רַשִׁ״י זַ״ל, כִּי רַבִּי יוֹנָתָן סוֹבֵר שֶׁלֹּא יִטְּלוּ חֲלוּקָּה אֶלָּא אוֹתָם שֶׁהָיוּ בְּמִסְפַּר עַרְבוֹת מוֹאָב. כְּפִי זֶה בָּא הַכָּתוּב: לְאִם הָיוּ לְאֶחָד עֲשָׂרָה בָּנִים בְּנֵי עֶשְׂרִים, וּלְאֶחָד שְׁמוֹנָה בָּנִים - אַרְבָּעָה מִבֶּן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְמַטָּה מֵעֶשְׂרִים, וּבִכְנִיסָתָן לָאָרֶץ מִי שֶׁהָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה בְּנֵי עֶשְׂרִים מֵתוּ לוֹ אַרְבָּעָה, וּמִי שֶׁהָיוּ לוֹ אַרְבָּעָה בִּשְׁמוֹנָה לְמַטָּה מֵעֶשְׂרִים הִגִּיעוּ לִכְלַל עֶשְׂרִים בִּשְׁעַת הַחֲלוּקָּה. לָזֶה אָמַר הַכָּתוּב ״לָרַב״ - פֵּרוּשׁ בִּזְמַן הַמִּסְפָּר ״תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ״ - פֵּרוּשׁ מִי שֶׁהָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה בְּנֵי עֶשְׂרִים בְּמִסְפָּר זֶה תַּרְבֶּה לוֹ כְּשִׁעוּר עֲשָׂרָה, הֲגַם שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא שִׁשָּׁה. וְ״לַמְעַט״ בִּזְמַן הַמִּסְפָּר שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ אֶלָּא אַרְבָּעָה בְּנֵי עֶשְׂרִים ״תַּמְעִיט״ לָתֵת לוֹ כְּשִׁעוּר אַרְבָּעָה, הֲגַם שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁמוֹנָה בְּנֵי עֶשְׂרִים. וְאוּלַי שֶׁרַשִׁ״י זַ״ל לְתָרֵץ קֻשְׁיָא זוֹ נִתְחַכֵּם בְּמַאֲמָרוֹ.

אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו וְגוֹ׳. בְּסִפְרֵי (ספרי במדבר קלב) אָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״לְפִי פְקֻדָיו״ מְלַמֵּד שֶׁלֹּא נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ אֶלָּא לְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט לְפִי מַה שֶׁהוּא, עַד כָּאן. אֵין בָּזֶה סְתִירָה לְמַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת״ שֶׁנִּתְחַלְּקָה לַחֲמִשִּׁים וְשֶׁבַע מִשְׁפָּחוֹת. אֶפְשָׁר שֶׁנִּתְחַלְּקָה לַשְּׁבָטִים וְלַמִּשְׁפָּחוֹת עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: חִלְּקוּ הָאָרֶץ לִשְׁנֵים עָשָׂר חֲלָקִים וְהַחֲלָקִים לַחֲמִשִּׁים וְשִׁבְעָה חֲלָקִים, שֵׁבֶט שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת יִטּוֹל שְׁנֵי חֲלָקִים, וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְבָּעָה יִטּוֹל אַרְבָּעָה חֲלָקִים, וְהַחֵלֶק יִהְיֶה כְּפִי הַמִּסְפָּר, לְמַר מִסְפַּר יוֹצְאֵי מִצְרַיִם וּלְמַר מִסְפַּר עַרְבוֹת מוֹאָב. וְאִם תֹּאמַר, כֵּיוָן שֶׁמְּחַלְּקִים לַמִּשְׁפָּחוֹת לָמָּה הֻצְרְכוּ לְחַלֵּק לַשְּׁבָטִים? הַטַּעַם כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה כָּל שֵׁבֶט גּוֹרָלוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, מַה שֶׁלֹּא יִהְיֶה כֵן אִם יְחַלְּקוּ לַמִּשְׁפָּחוֹת, שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת גּוֹרָל לִשְׁנֵי מִשְׁפְּחוֹת שִׁמְעוֹן עִם מִשְׁפְּחוֹת זְבוּלֻן וּלְהֵפֶךְ, וְלֹא יִהְיוּ כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט יַחַד.

וּבְמַסֶּכֶת בָּבָא בַּתְרָא (ב״ב קכב.) אָמְרוּ, וְזֶה לְשׁוֹנָם: אִיבַּעְיָא לְהוּ, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִשְׁבָטִים אִיפְּלִיג אוֹ לְקַרְקַף גַּבְרֵי אִיפְּלוּג? תָּא שְׁמַע: ״בֵּין רַב לִמְעָט״, וְעוֹד תַּנְיָא: עֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁתֵּחָלֵק לִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר שְׁבָטִים, שֶׁבַּתְּחִלָּה לֹא נֶחְלְקָה אֶלָּא לִשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, עַד כָּאן. וְנֶעְלַם מֵהַשַּׁ״ס בָּרַיְתָא בְּסִפְרֵי שֶׁדְּרָשׁוּהָ מֵ״אִישׁ לְפִי פְקוּדָיו״, וּמִסְתַּבְּרָא כִּי תַּנָּא דִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר שְׁבָטִים גַּם כֵּן דְּרָשָׁתוֹ מֵ״אִישׁ לְפִי פְקוּדָיו״ כְּתַנָּא דְּסִפְרֵי, וְעַיֵּן בְּפָסוּק ״בֵּין רַב״ וְגוֹ׳:

עוֹד יִתְבָּאֵר לְדַרְכּוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹנָתָן שֶׁסּוֹבֵר ״לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ״ שֶׁהֵם בָּאֵי הָאָרֶץ, וַעֲדַיִן אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ אִם דַּוְקָא לְהַבָּאִים לִכְלַל עֶשְׂרִים אוֹ לִכְלַל בָּאֵי הָאָרֶץ וַאֲפִלּוּ לְאוֹתָם שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לִכְלַל עֶשְׂרִים, תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְפִי פְקֻדָיו״, הָא לָמַדְתָּ כִּי דַּוְקָא לִבְנֵי עֶשְׂרִים, וּבָזֶה אָנוּ מַצְדִּיקִים דִּבְרֵי רַשִׁ״י שֶׁפֵּרֵשׁ בְּפָסוּק ״לָאֵלֶּה״ וְלֹא מִטַּעֲמוֹ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל