בְּמִדְבַּר כ״ו · ס״ד

וּבְאֵ֙לֶּה֙ לֹא־הָ֣יָה אִ֔ישׁ מִפְּקוּדֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וְאַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵ֑ן אֲשֶׁ֥ר פָּקְד֛וּ אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּמִדְבַּ֥ר סִינָֽי׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

הכתוב מציין שבאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן אשר פקדו את בני ישראל במדבר סיני. רש״י מבאר שעל הנשים לא נגזרה גזירת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ, שהאנשים אמרו ניתנה ראש ונשובה מצרימה והנשים אמרו תנה לנו אחוזה. אבן עזרא מבאר שפסוק זה מוסב אל פקודי ישראל. הפסוק מדגיש שאיש מן הנמנים במפקד הראשון במדבר סיני לא נותר בחיים במפקד השני, למעט כלב ויהושע שיוזכרו בפסוק הבא. הדבר מגשים את גזירת מות דור המדבר בעקבות חטא המרגלים. פירוש רש״י מלמד שהגזירה חלה על הגברים בלבד, שכן הנשים חיבבו את הארץ ולא חטאו בחטא המרגלים, כפי שהוכיחו בנות צלפחד שתבעו נחלה בארץ באהבה וברצון.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ובאלה לא היה איש וגו'. אֲבָל עַל הַנָּשִׁים לֹא נִגְזְרָה גְזֵרַת הַמְרַגְּלִים, לְפִי שֶׁהֵן הָיוּ מְחַבְּבוֹת אֶת הָאָרֶץ, הָאֲנָשִׁים אוֹמְרִים נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרַיְמָה, וְהַנָּשִׁים אוֹמְרוֹת "תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה", לְכָךְ נִסְמְכָה פָרָשַׁת בְּנוֹת צְלָפְחָד לְכָאן (תנחומא):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּבְאִלֵין לָא הֲוָה גְבַר מִמִנְיָנֵי משֶׁה וְאַהֲרֹן כַּהֲנָא דִי מְנוֹ יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמַדְבְּרָא דְסִינָי

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ובאלה לא היה איש. זה הפסוק שב אל פקודי ישראל:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וּבְאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ מִפְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן כִּי יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב לֹא הָיוּ עַתָּה בַּפְּקוּדִים הָאֵלּוּ, לְפִי שֶׁהָיוּ מִשִּׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה, וְאֵין הַמִּנְיָן אֶלָּא מִבֶּן עֶשְׂרִים עַד בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה, כִּי הֵם עִקַּר יְמֵי הָאִישׁ כָּעִנְיָן הָאָמוּר בָּעֲרָכִין (ויקרא כז ג), וְאָז הוּא יוֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל, לֹא מִשִּׁשִּׁים וָמַעְלָה כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (ב״ב קכא). אֲבָל אָמַר וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן נוּן, שֶׁהָיוּ מִן הַפְּקוּדִים הָרִאשׁוֹנִים וְלֹא מֵתוּ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וּבְאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ. אֲבָל נָשִׁים הָיוּ, כִּי לֹא נִגְזְרָה גְּזֵרַת מְרַגְּלִים אֶלָּא עַל הָאֲנָשִׁים, לְפִי שֶׁהָאֲנָשִׁים הָיוּ שׂוֹנְאִים אֶת הָאָרֶץ וְהָיוּ אוֹמְרִים ״נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה״ (במדבר יד ד), אֲבָל הַנָּשִׁים הָיוּ מְחַבְּבוֹת אֶת הָאָרֶץ, שֶׁכֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד אָמְרוּ ״תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה״. וַהֲרֵינִי נוֹתֵן שְׁנֵי טְעָמִים בַּדָּבָר, לְפִי שֶׁיֵּשׁ לְךָ אֶרֶץ מְגַדֶּלֶת צְנוּעִים, וְיֵשׁ לְךָ אֶרֶץ מְגַדֶּלֶת נוֹאֲפִים, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במד״ר כ כב) שֶׁשִּׁטִּים הָיָה מְגַדֵּל נוֹאֲפִים, וּלְפִיכָךְ זָנוּ בַּשִּׁטִּים כִּי יְשִׁיבַת הַמָּקוֹם הַהוּא גָּרַם לָהֶם לִזְנוֹת, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְסֻגָּל בָּזֶה שֶׁאֵין הָאָרֶץ סוֹבֶלֶת זִמָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת עֲרָיוֹת (ויקרא יח כה-כז): ״כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ״, ״וַתָּקִיא הָאָרֶץ אֶת יוֹשְׁבֶיהָ״. וּכְבָר כָּתַבְנוּ לְמַעְלָה שֶׁהָאֲנָשִׁים הָיוּ פְּרוּצִין בָּעֲרָיוֹת וְעַל כֵּן שָׂנְאוּ אֶת הָאָרֶץ, אֲבָל הַנָּשִׁים הָיוּ כְּשֵׁרוֹת וּצְנוּעוֹת, וּשְׁלוֹמִית בַּת דִּבְרִי תּוֹכִיחַ, שֶׁפִּרְסְמָה הַכָּתוּב, עַל כֵּן הָיוּ מְחַבְּבוֹת הָאָרֶץ הַמְגַדֶּלֶת צְנוּעִים. וְתֵדַע שֶׁכֵּן הוּא, שֶׁאֲפִלּוּ שִׁטִּים הַמְגַדֵּל נוֹאֲפִים תִּמָּשֵׁךְ לוֹ רְפוּאָה מִן הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ד יח): ״וּמַעְיָן יֵצֵא מִבֵּית ה׳ וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים״. וּמִטַּעַם זֶה נִכְתַּב ״וּבְאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ״ אֵצֶל הַמִּסְפָּר דַּוְקָא, לוֹמַר לְךָ, אֲבָל נָשִׁים הָיוּ, לְפִי שֶׁבְּמִסְפָּר זֶה נִרְמַז צְנִיעוּת הַנָּשִׁים יוֹתֵר מִבָּאֲנָשִׁים מִדְּהִקְדִּים הֵ״א לַיּוֹ״ד כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה.

טַעַם שֵׁנִי הוּא, כִּי מֵהַיָּדוּעַ שֶׁיֵּשׁ הֶבְדֵּל בֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִשְׁאָר אֲרָצוֹת, כִּי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַגְּשָׁמִים יוֹתֵר מְצוּיִין מִבְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ שְׁאָר אֲרָצוֹת. וְהִנֵּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאַחַר שֶׁאֵין הַגְּשָׁמִים מְצוּיִים שָׁם, עַל כֵּן צְרִיכִין עוֹבְדֵי הָאֲדָמָה לְהַשְׁקוֹת הַשָּׂדוֹת שֶׁל תְּבוּאָה בְּרַגְלֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁמַּשְׁקִין אֶת גַּן הַיָּרָק, וּמֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כָּל כָּךְ טֹרַח גָּדוֹל בַּשָּׂדוֹת, פְּטָרָם הַתּוֹרָה מִן תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, כִּי אֵין שׁוּרַת הַדִּין נוֹתֵן שֶׁיִּתֵּן חֵלֶק לְמִי שֶׁלֹּא עָמַל בּוֹ. אֲבָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין שָׁם בְּעִתָּם וְאֵין לְבַעַל הַשָּׂדֶה כָּל כָּךְ טֹרַח גָּדוֹל בְּהַשְׁקָאַת הַשָּׂדוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ טֹרַח הַזְּרִיעָה וְהַחֲרִישָׁה וּשְׁאָר מְלָאכוֹת שֶׁבַּשָּׂדֶה, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ גַּם לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֵלֶק בַּשָּׂדֶה מִצַּד שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן מָטָר בְּעִתּוֹ, עַל כֵּן דִּין הוּא שֶׁיִּתְּנוּ מֵחֵלֶק גָּבוֹהַּ לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ, כִּי מִשֻּׁלְחַן גָּבוֹהַּ הֵם זוֹכִים.

וּמְפֹרָשׁ דָּבָר זֶה בַּאֵר הֵיטֵב בְּפָרָשַׁת עֵקֶב (יא י-יב), שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִיא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק, וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם, אֶרֶץ אֲשֶׁר עֵינֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ דּוֹרֵשׁ אוֹתָהּ״ וְגוֹ׳. וּמַסִּיק בַּיַּלְקוּט פָּרָשַׁת עֵקֶב (תתס), דַּוְקָא אוֹתָהּ נִתַּן לִדְרִישָׁה, לְהַפְרִישׁ מִמֶּנָּה חַלָּה תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת, וְלֹא שְׁאָר אֲרָצוֹת כוּ׳. וְכָל אֲשֶׁר לוֹ עֵינַיִם לִרְאוֹת וְלֵב לְהָבִין יִשְׁתּוֹמֵם עַל הַמַּרְאֶה, מַה עִנְיָן חַלָּה וּתְרוּמָה לְכָאן, וּמַאי מַשְׁמַע דְּ״אוֹתָהּ״ לְמַעֵט שְׁאָר אֲרָצוֹת מִתְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר, וְלָמָּה נִכְתַּב מִעוּט זֶה כָּאן? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁרָצָה לִתֵּן טַעַם לָמָּה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חַיֶּבֶת בְּחַלָּה תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת יוֹתֵר מִשְּׁאָר אֲרָצוֹת, וְאָמַר לְפִי שֶׁבִּשְׁאָר אֲרָצוֹת כָּל הַטֹּרַח שֶׁלְּךָ, שֶׁאֲפִלּוּ שָׂדֶה שֶׁל תְּבוּאָה צָרִיךְ אַתָּה לְהַשְׁקוֹת בְּרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק, עַל כֵּן פָּטְרָה אוֹתְךָ הַתּוֹרָה מִתְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת. אֲבָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם, וְאִם כֵּן חֲצִי הֶעָמָל שֶׁלְּךָ וַחֲצִי שֶׁל גָּבוֹהַּ, עַל כֵּן דִּין שֶׁתִּתֵּן חֵלֶק גָּבוֹהַּ לִמְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ.

וּמִזֶּה הַטַּעַם הָיוּ הָאֲנָשִׁים שׂוֹנְאִים אֶת הָאָרֶץ, לְפִי שֶׁהָיוּ אַבִּירֵי לֵבָב הָרְחוֹקִים מִצְּדָקָה, לֹא הָיָה לָהֶם חֵפֶץ וְרָצוֹן לָלֶכֶת מִמָּקוֹם הַפְּטוֹר לִמְקוֹם הַחִיּוּב. וּבְפֶה מָלֵא אָמְרוּ כֵן: ״זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם״ (במדבר יא ה), וְדָרְשׁוּ בְּסִפְרֵי: חִנָּם מִן הַמִּצְווֹת. וּבֵאוּר הַדָּבָר, שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים בְּלֹא תְרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת כִּי מִטַּעַם זֶה מָנוּ שָׁם אֶת הַקִּשּׁוּאִים וְאֶת הָאֲבַטִּיחִים וְגוֹ׳, לְפִי שֶׁכָּל אֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר בְּחוּצָה לָאָרֶץ אֲפִלּוּ מִדְּרַבָּנָן, וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חַיָּבִים מִדְּרַבָּנָן, לְפִי שֶׁכָּל אֵלּוּ הֵם גַּן הַיָּרָק, וּצְרִיכִין הַשְׁקָאָה בְּרַגְלַיִם אֲפִלּוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁהֵם צְרִיכִין לְרִבּוּי מַיִם. וּלְשׁוֹן הַכָּתוּב מוֹכִיחַ כֵּן, שֶׁאָמַר: ״וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁגַּן הַיָּרָק פָּשׁוּט בְּכָל מָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ הַשְׁקָאָה. עַל כֵּן גַּם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵם פְּטוּרִין מִן הַתּוֹרָה, וְרַבָּנָן חִיְּבוּם מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ שָׁם רִבּוּי מַיִם, אֲבָל לֹא בְּחוּצָה לָאָרֶץ שֶׁאֵין שָׁם רִבּוּי מַיִם. וּמִדְּקָאָמְרוּ חִנָּם מִן הַמִּצְווֹת, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁהָיְתָה עֵינָם צָרָה בְּכֹהֲנֵי ה׳, עַל כֵּן שָׂנְאוּ אֶת הָאָרֶץ מְקוֹם הַחִיּוּב.

אֲבָל הַנָּשִׁים שֶׁל אוֹתוֹ דּוֹר צַדְקָנִיּוֹת הָיוּ וְהָיוּ אוֹהֲבִים הַצְּדָקָה, הֵן מִצְוַת חַלָּה הַמְיֻחֶדֶת לַנָּשִׁים וּתְלוּיָה בָּאָרֶץ, הֵן שְׁאָר תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת. עַל כֵּן הָיוּ אוֹהֲבִים אֶת הָאָרֶץ לָלֶכֶת לִמְקוֹם הַחִיּוּב, כִּי סְתָם אִשָּׁה אֵינָהּ רַשָּׁאִית וְשַׁלְטָא בְּנִכְסֵי בַעְלָהּ, עַל כֵּן הָיָה לָהֶם חֵפֶץ לָלֶכֶת לְמָקוֹם שֶׁהַחוֹב מוּטָל עַל בַּעֲלֵיהֶן לִתֵּן. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה יא:): בִּזְכוּת נָשִׁים צַדְקָנִיּוֹת שֶׁהָיוּ בְאוֹתוֹ דּוֹר נִגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם, רָצוּ לוֹמַר בִּזְכוּתָם יָצְאוּ מִמְּקוֹם הַפְּטוֹר לִמְקוֹם הַחִיּוּב אֲשֶׁר אֵלָיו נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשָׁם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב״ב קיט:) עַל בְּנוֹת צְלָפְחָד שֶׁהָיוּ צַדְקָנִיּוֹת, וְהַיְנוּ לְפִי שֶׁהָיוּ אוֹהֲבִים הַצְּדָקָה עַל כֵּן אָמְרוּ ״תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה״. וּרְאָיָה בְּרִיאָה וְטוֹבָה לִדְבָרֵינוּ מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י ״לְמִשְׁפְּחוֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף״, לָמָּה הִזְכִּיר יוֹסֵף, לְפִי שֶׁהָיָה מְחַבֵּב הָאָרֶץ כוּ׳, גַּם בְּנוֹתָיו כֵּן. וּכְבָר יָדַעְתָּ שֶׁשְּׁתֵּי מִדּוֹת טוֹבוֹת אֵלּוּ הָיוּ בְּיוֹסֵף, הָאַחַת שֶׁהָיָה גָּדוּר מֵעֲרָיוֹת ״וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ״ (בראשית מט כד) בְּאֵשֶׁת פּוֹטִיפַר, הֵן לְטַעַם שֵׁנִי שֶׁאֲהָבוּ אֶת הָאָרֶץ בַּעֲבוּר הַצְּדָקָה, וְיוֹסֵף אוֹהֵב צְדָקוֹת הָיָה, כִּי הָיָה זָן וּמְכַלְכֵּל אֶת כָּל בֵּית אָבִיו, וּבְנוֹתָיו יָרְשׁוּ שְׁנֵי מִדּוֹתָיו אֵלּוּ וּבַעֲבוּרָם אָמְרוּ: ״תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה״. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ שֶׁהָיוּ צַדְקָנִיּוֹת, שֶׁלֹּא נִשְּׂאוּ אֶלָּא לְהָגוּן לָהֶם, כָּךְ מַסִּיק בַּגְּמָרָא. וּבֵאוּר הַדָּבָר שֶׁנִּשְּׂאוּ לְשֵׁבֶט יוֹסֵף דַּוְקָא, שֶׁגַּם הֵמָּה מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם לִהְיוֹת אוֹהֵב צְדָקוֹת, וְהָיוּ חַכְמָנִיּוֹת מִצַּד שֶׁהָיוּ גְּדוּרִין מֵעֲרָיוֹת, הֵפֶךְ מִמַּה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה יב) ״כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ״ לְשׁוֹן שְׁטוּת. וְזֶה טַעַם יָקָר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל