וּבְנֵ֥י פַלּ֖וּא אֱלִיאָֽב׃

הכתוב ממשיך ומונה את בני פלוא: אליאב. תרגום אונקלוס מתרגם את הכתוב כפשוטו, ובני פלוא אליאב. חזקוני מעיר שאף על פי שלפלוא לא היה אלא בן אחד, אליאב, הכתוב מזכירו. הפסוק בא לפתוח את הזכרת בני אליאב שיפורטו בהמשך, ובראשם דתן ואבירם שהיו בעדת קורח. הזכרת אליאב כאן, אף שהיה בן יחיד לפלוא, נועדה לקשר אל סיפורם של צאצאיו הידועים לשמצה. כך משמש הפסוק כגשר מן המניין היבש של המשפחות אל אזכור מאורע חשוב מתולדות שבט ראובן, מרד דתן ואבירם, שהתורה תשוב ותזכיר בפסוקים הבאים לצורך לימוד ומוסר.