וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה קַח־לְךָ֙ אֶת־יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־ר֣וּחַ בּ֑וֹ וְסָמַכְתָּ֥ אֶת־יָדְךָ֖ עָלָֽיו׃

קח לך. קָחֶנּוּ בִּדְבָרִים - אַשְׁרֶיךָ שֶׁזָּכִיתָ לְהַנְהִיג בָּנָיו שֶׁל מָקוֹם:

לך. אֶת שֶׁבָּדוּק לְךָ, אֶת שֶׁאַתָּה מַכִּיר:

אשר רוח בו. כַּאֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ, שֶׁיּוּכַל לַהֲלֹךְ כְּנֶגֶד רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד (ספרי):

וסמכת את ידך עליו. תֵּן לוֹ מְתֻרְגְּמָן שֶׁיִּדְרֹשׁ בְּחַיֶּיךָ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ עָלָיו, לֹא הָיָה לוֹ לְהָרִים רֹאשׁ בִּימֵי מֹשֶׁה:

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה דְבַר לָךְ יָת יְהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן גְבַר דִי רוּחַ נְבוּאָה בֵּיהּ וְתִסְמוֹךְ יָת יְדָךְ עֲלוֹהִי

אשר רוח בו. וכל איש חי יש בו רוח רק הטעם כמו וחזקת והיית לאיש:

וסמכת את ידך. להראות את ישראל שהוא במקומו ועליו סמך:

וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו. ״יָדְךָ״ אַחַת בְּמַשְׁמָע, וּבַמַּעֲשֶׂה כְּתִיב: ״וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנִּצְטַוָּה כוּ׳. וּלְפִי דְּבָרָיו קָשֶׁה, אֵיךְ עָבַר מֹשֶׁה בְּבַל תּוֹסִיף. וּמָצִינוּ עוֹד סְמִיכָה כָּזוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א ד): ״וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה״, יָדוֹ אַחַת בְּמַשְׁמָע, וּבַמַּעֲשֶׂה כְּתִיב (שם טז כא): ״וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר״. וּלְמַעְלָה פָּרָשַׁת וַיִּקְרָא פֵּרַשְׁנוּ שֶׁהַכֹּל עִנְיָן אֶחָד, כִּי מַנְהִיגֵי הָעָם צְרִיכִין לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם עַל מְנָת שֶׁיִּהְיוּ כַּפָּרָה וְאָשָׁם עַל כָּל הָעָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים א יג): ״וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם״, וְלָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִכָּאן (דב״ר א ט) שֶׁאַשְׁמַת הָעָם תְּלוּיָה בְּמַנְהִיגֵיהֶם. וּכְמוֹ שֶׁסְּמִיכַת יָד עַל הַקָּרְבָּן הַיְנוּ לִתֵּן שֶׁמֶץ וְדֹפִי שֶׁל הַסּוֹמֵךְ עַל הַנִּסְמָךְ, וְהוּא הַקָּרְבָּן, כָּךְ סְמִיכוּת יָד זוֹ לִתֵּן שֶׁמֶץ וְדֹפִי שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל עַל מַנְהִיגֵיהֶם, לֵאמֹר שֶׁאַשְׁמַת הָעָם תָּלוּי בָּהֶם. וְהִנֵּה בִּסְתָם קָרְבָּן שֶׁל הַחוֹטֵא יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי סְמִיכָה, כִּי הַחוֹטֵא בְּמַעֲשֵׂה חֶטְאוֹ כָּפוּל, כִּי אֵין מַעֲשֶׂה בְּלֹא מַחֲשָׁבָה הַקּוֹדֶמֶת לַמַּעֲשֶׂה. עַל כֵּן נֶאֱמַר אֵצֶל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ: ״וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָיו״, כִּי הוּא בָּא לְכַפֵּר עַל חֵטְא הַמַּעֲשֶׂה וְהַהִרְהוּר. אֲבָל הָעוֹלָה בָּאָה עַל חֵטְא הַהִרְהוּר לְבַד, עַל כֵּן נֶאֱמַר: ״וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה״, יָדוֹ אַחַת בְּמַשְׁמָע.

כְּמוֹ כֵן מַנְהִיגֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה יִשְׂאוּ עֲוֹן הָעֵדָה, הֵן שֶׁיֶּחֱטְאוּ בְּמַעֲשֶׂה הֵן שֶׁיֶּחֱטְאוּ בְּהִרְהוּר, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָם לִמְחוֹת וְאֵינָן מוֹחִין. הָאָמְנָם לֹא כָּל רוֹעֶה וּמַנְהִיג נִתְפָּס עַל עֲוֹן זוּלָתוֹ כְּשֶׁהוּא חוֹטֵא בְּהִרְהוּר לְבַד, כִּי הַנִּסְתָּרוֹת לַה׳ אֱלֹהֵינוּ, וּמִי יוֹדֵעַ מַטְמוֹנוֹתָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י בְּפָרָשַׁת נִצָּבִים (כט כח). אַךְ אִם הָרוֹעֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ, שֶׁיּוֹדֵעַ לַהֲלוֹךְ נֶגֶד רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד כִּיהוֹשֻׁעַ, וְהוּא יוֹדֵעַ לְכַוֵּן כָּל הָרוּחוֹת שֶׁל אִישׁ וָאִישׁ, אָז דִּין הוּא שֶׁיִּתָּפֵס גַּם עַל חֵטְא הַהִרְהוּר, מֵאַחַר שֶׁעֵינָיו תֶּחֱזֶנָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָלָיו אֶת כָּל הָעוֹלֶה עַל רוּחוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ אִם טוֹב וְאִם רָע, וְהָיָה לוֹ לִמְחוֹת בּוֹ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר כָּאן: ״קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ״, שֶׁיּוּכַל לַהֲלוֹךְ נֶגֶד רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד, ״וְסָמַכְתָּ יָדְךָ עָלָיו״, וְנָקַט ״יָדְךָ״ לִרְבוּתָא, לְפִי שֶׁכָּאן אֵינוֹ מְדַבֵּר כִּי אִם בַּעֲוֹן הַדּוֹר הָעוֹלֶה עַל רוּחָם, שֶׁאוֹתוֹ שֶׁמֶץ יִהְיֶה תָּלוּי בּוֹ, וְקַל וָחוֹמֶר לְחֵטְא הַמַּעֲשֶׂה שֶׁיִּתָּלֶה בּוֹ, וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיִּסְמוֹךְ עָלָיו גַּם יָד הַשֵּׁנִי לִתֵּן עָלָיו שֶׁמֶץ חֵטְא הַמַּעֲשֶׂה, כִּי קַל וָחוֹמֶר הוּא, וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לְצַוּוֹת עַל יָד הַשְּׁנִיָּה, כִּי וַדַּאי מֹשֶׁה יַעֲשֶׂה הַדָּבָר מֵעַצְמוֹ וְיִלְמוֹד קַל וָחוֹמֶר מִן הַיָּד הַסּוֹמֶכֶת עָלָיו אֶת כָּל הָעוֹלֶה עַל רוּחָם, מִדִּקְאָמַר ״וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ״ מִיָּד אַחַר ״אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ״. וּלְפִיכָךְ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה עָשָׂה מֹשֶׁה כֵן, וְלָמַד יָד הַשְּׁנִיָּה בְּקַל וָחוֹמֶר מִן הָאַחַת, וַיִּסְמוֹךְ אֶת שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו.

פֵּרוּשׁ אַחֵר, מִדְּקָאָמַר בְּסוֹף הָעִנְיָן: ״כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ בְּיַד מֹשֶׁה״, שֶׁמֹּשֶׁה לֹא הָיָה מְשַׁנֶּה דָּבָר, וְהָיָה סוֹמֵךְ עָלָיו יָד אַחַת וְלֹא שְׁתַּיִם. וּמַה שֶּׁכָּתוּב: ״וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו״ כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁמֹּשֶׁה מָסַר לִיהוֹשֻׁעַ שְׁנֵי מִינֵי הַנְהָגוֹת: הָאַחַת הִיא הַהַנְהָגָה בְּתוֹרָה וּמִצְוֹת; הַשְּׁנִיָּה הִיא הַהַנְהָגָה הַמְּדִינִית. וַעֲלֵיהֶם אָמַר: ״אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם״, וּמִכָּאן נִרְאֶה שֶׁשְּׁנֵי הַנְהָגוֹת מָסַר לוֹ. עַל הַהַנְהָגָה שֶׁעַל פִּי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אָמַר: ״אֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם״, וְ״יוֹצִיאֵם״ בְּעַל כָּרְחָם מַשְׁמַע, כִּי מָצִינוּ לְשׁוֹן יְצִיאָה וּבִיאָה בִּדְבַר הֲלָכָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבֹא״ (דברים לא ב), פֵּרְשׁוֹ רַשִׁ״י בִּדְבַר הֲלָכָה. וְאָמַר לוֹ הַהַנְהָגָה לְכוֹפָם בְּחֶזְקַת הַיָּד עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה, כְּמוֹ שֶׁהָיָה לְמֹשֶׁה הַיְכֹלֶת עֲלֵיהֶם בִּשְׁתֵּי יָדָיו כָּךְ סָמַךְ שְׁתֵּי יָדָיו עַל יְהוֹשֻׁעַ, לוֹמַר שֶׁבְּכָל כֹּחוֹ יִמְשׁוֹל בָּם לְכוֹפָם עַל שְׁמִירַת הַתּוֹרָה, וְיוֹצִיאֵם וִיבִיאֵם בִּדְבַר הֲלָכָה בְּכָל תֹּקֶף וָעֹז, כִּי אֵין שַׁיָּךְ בָּזֶה לוֹמַר שֶׁשְּׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת, כִּי חֵלֶק גָּבוֹהַ מִי יַתִּיר? וְזֶהוּ הַדָּבָר הַמָּסוּר לִשְׁתֵּי יָדָיו, לוֹמַר שֶׁבְּכָל כֹּחוֹ יַדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ ה׳.

אֲבָל עַל הַהַנְהָגָה הַמְּדִינִית לְתִקּוּן הַמַּצָּב אָמַר: ״אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם״, לוֹמַר שֶׁבְּנַחַת יְנַהֲלֵם וְלֹא יֵלֵךְ עִמָּהֶם בִּכְפִיָּה. וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא סָמַךְ עָלָיו כִּי אִם יָדוֹ אַחַת, לוֹמַר שֶׁבְּהַנְהָגָה זוֹ לְפִי שֶׁעַם קְשֵׁה עֹרֶף הֵם וְדַרְכָּם לִבְעוֹט בְּמַנְהִיגֵיהֶם, עַל כֵּן תִּהְיֶה שְׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת, וְהוּא יֵצֵא וְיָבוֹא לִפְנֵיהֶם וְהֵם אַחֲרָיו יֵלְכוּ מֵעַצְמָם, וְלֹא כְּמִי שֶׁאוֹחֵז בְּיָדוֹ וּמוֹלִיכוֹ בְּחֶזְקַת הַיָּד. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלְּכָךְ אָמַר מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ: ״כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה״ (דברים לא ז) וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לִיהוֹשֻׁעַ: ״כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (שם לא כג), בְּעַל כָּרְחָם מַשְׁמַע, וְלֹא קַשְׁיָא, כִּי מֹשֶׁה הָיָה מְדַבֵּר מֵעִנְיַן הַהַנְהָגָה הַמְּדִינִית, וְעָלֶיהָ אָמַר: ״כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה״, הַכֹּל לְפִי דַּעְתָּם וַעֲצָתָם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י בִּמְקוֹמוֹ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מְזָרְזוֹ עַל הַנְהָגַת הַתּוֹרָה, וְעָלֶיהָ אָמַר: ״כִּי אַתָּה תָּבִיא״, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת ה׳ פָּרָשַׁת וַיֵּלֶךְ (לא ז).

וּמִדִּקְאָמַר בְּפָרָשַׁת וָאֵרָא (ו יג): ״וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, צִוָּה לְהַנְהִיגָם בְּנַחַת, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן לְשׁוֹן צִוּוּי מְדַבֵּר בַּהַנְהָגָה הַמְּדִינִית שֶׁצְּרִיכָה לִהְיוֹת בְּנַחַת, כִּי אֵין ״צַו״ אֶלָּא זֵרוּז, וְאָנוּ לְמֵדִין זֶה מִמַּה שֶּׁכָּתוּב: ״וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ״ וְגוֹ׳ (דברים ג כח), כִּי בְּיוֹתֵר צָרִיךְ הַמַּנְהִיג זֵרוּז בַּהַנְהָגָה הַמְּדִינִית אֲשֶׁר דַּרְכָּם לִבְעוֹט בְּמַנְהִיגֵיהֶם. לְפִיכָךְ כְּשֶׁאָמַר לוֹ: ״קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ״, שֶׁיּוּכַל לַהֲלוֹךְ נֶגֶד רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד, דְּהַיְנוּ בְּעִנְיַן הַהַנְהָגָה הַמְּדִינִית, לְהַכְנִיעַ אֶת כָּל מִי שֶׁרוּחוֹ גָּבוֹהַ עָלָיו, אָמַר: ״וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו״, הַיְנוּ יָד אַחַת, לוֹמַר לוֹ שֶׁיָּדוֹ אַחַת דּוֹחָה הַפּוֹשְׁעִים וְאַחַת מְקָרְבָם. וְעָלֶיהָ אָמַר: ״וְהַעֲמַדְתָּ אוֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר וְצִוִּיתָה אוֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם״, וְיַלְפִינַן ״וְצִוִּיתָ״ מִן ״וַיְצַוֵּם״, מַה ״וַיְצַוֵּם״ הַנֶּאֱמָר לְהַלָּן בְּנַחַת וּמְדַבֵּר בְּהַנְהָגָה הַמְּדִינִית, אַף ״וְצִוִּיתָ״ הַנֶּאֱמָר כָּאן בְּנַחַת, דְּהַיְנוּ בְּיָד אַחַת.

וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו״ בְּעִנְיַן הַנְּבוּאָה, לְהַנְהִיגָם עַל יָדָהּ עַל פִּי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, וְלֹא הִזְכִּיר בָּזֶה יָד אַחַת כִּי כָל הַנּוֹתֵן בְּעַיִן יָפָה הוּא נוֹתֵן הַנְּבוּאָה, וְכֵן בְּעִנְיַן הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, וַדַּאי יִכְפֵּם עַל שְׁמִירָתָם בְּכָל תֹּקֶף וָעֹז, וְעָלֶיהָ אָמַר: ״וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה׳״, כָּל דָּבָר סָתוּם וְנֶעֱלָם בַּתּוֹרָה, ״עַל פִּיו יֵצְאוּ וְיָבֹאוּ״ בִּדְבַר הֲלָכָה. ״וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְגוֹ׳ וַיִּסְמֹךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו״, הַיְנוּ בְּעִנְיַן הַנְהָגַת הַתּוֹרָה כָּאָמוּר. ״וַיְצַוֵּהוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ בְּיַד מֹשֶׁה״, כִּי ״וַיְצַוֵּהוּ״ מוֹרֶה עַל הַהַנְהָגָה הַמְּדִינִית כָּאָמוּר, עָשָׂה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ בְּיַד מֹשֶׁה, הַיְנוּ בְּיָד אַחַת כָּאָמוּר, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ אֶתְנַחְתָּא בְּמִלַּת ״וַיְצַוֵּהוּ״, מִכָּל מָקוֹם דִּבְרֵי תּוֹרָה כְּפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ סָלַע נִדְרָשִׁים לְכָל חֶפְצֵיהֶם. וְנוּכַל לוֹמַר כִּפְשׁוּטוֹ שֶׁנְּתִינַת הַהוֹד לֹא נֶאֱמַר בּוֹ יָד אַחַת, כִּי אֵין כִּילוּת לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֶלָּא רָצָה ה׳ שֶׁיַּעֲשֵׂהוּ כְּלִי מָלֵא וְגָדוּשׁ בִּרְכַת ה׳, וְכֵן עָשָׂה וּבַדֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר.

וַיֹּאמֶר ה׳ וְגוֹ׳ קַח לְךָ וְגוֹ׳ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ. צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ קַח לְךָ, עוֹד אָמְרוֹ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְכִי יֵשׁ אָדָם שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ? עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת מַה זוֹ סְמִיכָה. אָכֵן לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּדִבְרֵי מֹשֶׁה בָּאָה הַתְּשׁוּבָה שֶׁפֵּרוּשׁ אָמְרוֹ ״קַח לְךָ״, פֵּרוּשׁ כַּחֲשָׁשְׁתְּךָ וְלִדְבָרֶיךָ קַח אֶת יְהוֹשֻׁעַ, וְדַע שֶׁהוּא אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ, פֵּרוּשׁ אַתָּה יֶשְׁנְךָ שֹׁרֶשׁ כָּל הַנְּשָׁמוֹת וְהוּא יֶשְׁנוֹ בִּבְחִינַת הָרוּחַ, וְהוּא אָמְרוֹ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ פֵּרוּשׁ שֹׁרֶשׁ כָּל רוּחוֹת הַדּוֹר הַהוּא. וְצִוָּה ה׳ לִסְמֹךְ יָדוֹ לְהָעִיר לָרוּחַ מַהוּת הַנְּשָׁמָה שֶׁבְּמֹשֶׁה, וְהוּא אָמְרוֹ לְבַסּוֹף לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל סְמוּכָה לְמַאֲמַר ״וְנָתַתָּ מֵהוֹדְךָ עָלָיו״, לוֹמַר שֶׁבָּזֶה יִהְיֶה גַּם כֵּן כָּלוּל מִשּׁוֹרֶשׁ הַנְּשָׁמוֹת, וּבָזֶה ״יִשְׁמְעוּ״, פֵּרוּשׁ יְקַבְּלוּ מַאֲמָרָיו, ״כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, פֵּרוּשׁ, תִּהְיֶה גַּם כֵּן תְּכוּנַת הָאֲנָשִׁים הַשְּׁלֵמִים בַּעֲלֵי הַנְּשָׁמָה מְרֻצֵּית מִמֶּנּוּ.