וַיַּ֣עַשׂ מֹשֶׁ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֹת֑וֹ וַיִּקַּ֣ח אֶת־יְהוֹשֻׁ֗עַ וַיַּֽעֲמִדֵ֙הוּ֙ לִפְנֵי֙ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְלִפְנֵ֖י כׇּל־הָעֵדָֽה׃

משה עשה כאשר ציווה ה' אותו, ולקח את יהושע והעמידו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה. רש״י מבאר ש״ויקח את יהושע״ פירושו שלקחו בדברים והודיעו את מתן שכר פרנסי ישראל לעולם הבא. תרגום אונקלוס מתרגם את הכתוב כפשוטו. אור החיים מבאר שמשה עשה כן סמוך למצוות ה', ואף שה' לא ציווה עליו אלא כתשובה למאמרו ואין הכרח שיעשה מיד, בכל זאת מיהר לעשות את מאמר ה'. הפסוק מתאר את קיום הציווי בפועל על ידי משה. הביאורים מבליטים שני עניינים: זריזותו של משה לקיים את דבר ה' מיד, ללא דיחוי, אף שלא נצטווה על התזמון, ודרך לקיחתו של יהושע בדברי עידוד וכבוד. כך מלמד הפסוק על נאמנותו של משה בקיום מצוות ה', ועל האופן המכובד שבו העביר את שרביט ההנהגה ליורשו.