וּשְׁלֹשָׁ֣ה עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֤לֶת מִנְחָה֙ בְּלוּלָ֣ה בַשֶּׁ֔מֶן לַפָּ֖ר הָאֶחָ֑ד וּשְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֤לֶת מִנְחָה֙ בְּלוּלָ֣ה בַשֶּׁ֔מֶן לָאַ֖יִל הָֽאֶחָֽד׃

ה' מפרט את מנחת מוסף ראש חודש: שלושה עשרונים סולת מנחה בלולה בשמן לפר האחד, ושני עשרונים סולת מנחה בלולה בשמן לאיל האחד. רש״י מבאר ש״ושלשה עשרנים״ הוא כמשפט נסכי פר, שכן הם קצובים בפרשת נסכים. תרגום אונקלוס מתרגם את הכתוב כפשוטו. הפסוק מפרט את מנחות הסולת המלוות את פרי מוסף ראש חודש ואת האיל. הביאור מלמד שכמויות הסולת קבועות ומדויקות לפי סוג הבהמה, כפי שנקבע בפרשת הנסכים: שלושה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל. כל בהמה מלווה במנחת סולת בשיעור התואם את גודלה, כך שהקורבן שלם וכולל בשר, דגן ושמן. הקפדה זו על השיעורים המדויקים מבטאת את הסדר והדיוק בעבודת הקורבנות, שבה לכל פרט יש מקום ומידה קבועים על פי ההלכה.