וּשְׂעִ֥יר חַטָּ֖את אֶחָ֑ד מִלְּבַד֙ עֹלַ֣ת הַתָּמִ֔יד מִנְחָתָ֖הּ וְנִסְכָּֽהּ׃ {ס}

הפסוק מוסיף שעיר חטאת אחד ביום השביעי, מלבד עולת התמיד מנחתה ונסכה. אונקלוס מתרגם כפשוטו. חזקוני מבאר שבכל ימי החג לא כתוב ״לכפר עליכם״ בשעיר החטאת, לפי שיש בחג פרים הבאים לכפר על האומות, ולכן לא תלה הכתוב את הכפרה בישראל. הפסוק קובע את קורבן החטאת של היום השביעי, החוזר בכל ימי החג לצד העולות. חזקוני מסביר מדוע לא נזכרה כפרה מפורשת בשעירי החג: מכיוון שהפרים המרובים באים לכפר על האומות ולא על ישראל. הפסוק משלים את מוסף היום השביעי בהוספת החטאת, ומדגיש שהכול בנוסף לעבודת התמיד. הערתו של חזקוני מבליטה את הממד האוניברסלי של קורבנות סוכות: הפרים כנגד אומות העולם והכפרה עליהן, בשונה משעירי החטאת של שאר המועדים המכפרים על ישראל. כך חותם היום השביעי את מבנה קורבנות החג, ולאחריו יבוא שמיני עצרת שאופיו וקורבנותיו שונים בתכלית מימי החג שקדמו לו.