וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

הפסוק פותח דיבור חדש של ה׳ אל משה, המקדים את הציווי על לקיחת הלווים תחת הבכורות. לפי פשט הכתוב זהו פתיח קבוע בתורה, ״וידבר ה׳ אל משה לאמר״, המסמן תחילת עניין חדש ומכין את הקורא לציווי שיובא מיד לאחריו. כאן הדיבור בא לבאר את יסוד בחירת הלווים כתמורה לבכורי ישראל. הפתיחה בציווי ישיר מאת ה׳ מדגישה שהחלפת הבכורות בלווים היא ציווי אלוהי. אין בפסוק תוכן פרשני מעבר לתפקידו כמבוא לדברי ה׳ שבפסוקים הבאים, המסבירים מדוע נלקחו הלווים תחת הבכורות, שכן הבכורות היו מיועדים תחילה לעבודה, וכעת מוחלפים בשבט לוי כולו.