כִּ֣י לִי֮ כׇּל־בְּכוֹר֒ בְּיוֹם֩ הַכֹּתִ֨י כׇל־בְּכ֜וֹר בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם הִקְדַּ֨שְׁתִּי לִ֤י כׇל־בְּכוֹר֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל מֵאָדָ֖ם עַד־בְּהֵמָ֑ה לִ֥י יִהְי֖וּ אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃ {פ}

אֲרֵי דִילִי כָּל בּוּכְרָא בְּיוֹמָא דִקְטָלִית כָּל בּוּכְרָא בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם אַקְדֵשִׁית קֳדָמַי כָּל בּוּכְרָא בְּיִשְׂרָאֵל מֵאֱנָשָׁא עַד בְּעִירָא דִילִי יְהוֹן אֲנָא יְיָ

כי לי כל בכור. והטעם כי גם הבכורים לי הם:

ביום הכותי טעמו זמן וכן רבים:

לי יהיו. טעמו לי הם ולי יהיו כי כל בכור מאדם יפדה וכן כל בכור הבהמה הטמאה:

כִּי לִי כָּל בְּכוֹר וְגוֹ׳. שׁוֹאֵל אֲנִי שְׁאֵלָה אַחַת וְזֶה תָּאֳרָהּ, אִם נָתַן ה׳ לַלְוִיִּם בְּמִנּוּי זֶה מַעֲלָה וּשְׂרָרָה, כִּי הִבְדִּיל אוֹתָם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לַעֲמֹד לְשָׁרֵת לְפָנָיו, אִם כֵּן מַהוּ שֶׁאָמַר ״כִּי לִי כָּל בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי״ וְגוֹ׳, וְכִי בַּזְּמַן הַהוּא נָתַן ה׳ לַבְּכוֹרִים שְׂרָרָה זוֹ, הֲלֹא גַּם מִיָּמִים קַדְמוֹנִים הָיְתָה הָעֲבוֹדָה בַּבְּכוֹרוֹת. וְעוֹד שֶׁבְּיוֹם הַכּוֹתוֹ כָּל בְּכוֹר לֹא נָתַן לַבְּכוֹרִים שׁוּם שְׂרָרָה, וְאַדְרַבָּה הֵטִיל עֲלֵיהֶם עֹל הַפִּדְיוֹן וְחִיְּבָם לִתֵּן חֲמִשָּׁה סְלָעִים בַּעֲבוּר שֶׁהִצִּילָם מִמַּכַּת בְּכוֹרוֹת. וְאִם כֵּן מָה עִנְיַן קִדּוּשׁ הַבְּכוֹרוֹת לְקִדּוּשׁ הַלְוִיִּם, כִּי לַלְוִיִּם נָתַן מַעֲלָה וּשְׂרָרָה, וְעַל הַבְּכוֹרוֹת הֵטִיל עֹל הַפִּדְיוֹן. וְאִם נֹאמַר שֶׁהֵטִיל עַל הַלְוִיִּם עַבְדוּת בְּמָה שֶׁיַּעַמְדוּ לִפְנֵי אַהֲרֹן וְשֵׁרְתוּ אוֹתוֹ, וּכְתִיב ״נְתוּנִים נְתוּנִים הֵמָּה לוֹ״, וּלְפִי זֶה שַׁפִּיר קָאָמַר ״כִּי לִי כָּל בְּכוֹר״ וְגוֹ׳, לוֹמַר שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמַן הָיָה הַדִּין נוֹתֵן לְהָטִיל עַבְדוּת זֶה עֲלֵיהֶם, מִכָּל מָקוֹם קָשֶׁה לָמָּה יָטִיל ה׳ עַבְדוּת זֶה עַל הַלְוִיִּם, וְכִי בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא נִפְסְלוּ בָּעֵגֶל יָטִיל עֲלֵיהֶם עַבְדוּת זֶה.

אָמְנָם לִבִּי לֹא כֵן יְדַמֶּה, כִּי בְּוַדַּאי שְׂרָרָה נָתַן ה׳ לַלְוִיִּם וְלֹא עַבְדוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר טז ט): ״הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל ה׳״ וְגוֹ׳, וּלְפָנִים הָיְתָה עֲבוֹדָה זוֹ בַּבְּכוֹרוֹת וְנִפְסְלוּ בָּעֵגֶל וְנִתְּנָה לַלְוִיִּם. אַךְ שֶׁהָיָה גָּלוּי לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁכָּל בְּכוֹר יִתֵּן לֵוִי תַּחְתָּיו, מִכָּל מָקוֹם סוֹף שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ רע״ג בְּכוֹרִים שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְהַעֲמִיד בִּמְקוֹמָם לְוִיִּם וְיִצְטָרְכוּ לְפִדְיוֹן חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים לַגֻּלְגֹּלֶת. וְיֵשׁ כָּאן מָקוֹם לָלוּן אֶל הַבְּכוֹר וְלוֹמַר, וְכִי בִּשְׁבִיל שֶׁאֵין כָּאן בִּמְקוֹמִי לֵוִי אֶצְטָרֵךְ לִתֵּן חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים, וְכִי לֹא דַּי בָּזוֹ שֶׁקְּנָסַנִי לְפָסְלֵנִי מִן הָעֲבוֹדָה, וְלָמָּה זֶה אֶתֵּן עוֹד תְּמוּרָתִי חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים. עַל זֶה אָמַר: ״כִּי לִי כָּל בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי״ וְגוֹ׳, עַל כֵּן דִּין יֶשׁ לִי עֲלֵיהֶם מֵאָז וְגַם עַתָּה לְהָטִיל עֲלֵיהֶם פִּי שְׁנַיִם מִן הַקְּנָסוֹת, אֶחָד בַּעֲבוּר חוֹב יָשָׁן שֶׁיֵּשׁ לִי עֲלֵיהֶם שֶׁהִצַּלְתִּים מִן הַמָּוֶת, וְאֶחָד בַּעֲבוּר שֶׁחָטְאוּ בָּעֵגֶל. וּפֵרוּשׁ זֶה נָכוֹן מִצַּד הָעִנְיָן.