וַיִּקַּ֣ח מֹשֶׁ֔ה אֵ֖ת כֶּ֣סֶף הַפִּדְי֑וֹם מֵאֵת֙ הָעֹ֣דְפִ֔ים עַ֖ל פְּדוּיֵ֥י הַלְוִיִּֽם׃

הפסוק מספר שמשה לקח את כסף הפדיון מאת העודפים על פדויי הלווים. רש״י מבאר ש״העודפים על פדויי הלווים״ הם אותם בכורות שנותרו לאחר שהלווים פדו את מרביתם בגופם, כלומר הבכורות שלא היה כנגדם לוי. אבן עזרא מעיר הערה דקדוקית על המילה ״הפדיום״ הנכתבת במ״ם תחת נו״ן, כמו ״גרשום״. לפי פשט הכתוב, משה קיים את הציווי וגבה את כסף הפדיון מן הבכורות העודפים על מספר הלווים. הפסוק מדגיש את ביצוע הציווי בפועל, לאחר שנקבע סכום הפדיון בפסוקים הקודמים. כך מתקדם סדר הפדיון משלב הציווי אל שלב הביצוע, ומשה אוסף את הכסף מן הבכורות שלא נפדו בלווים, כדי להעבירו לכהנים כפי שנצטווה.