וַיִּתֵּ֨ן מֹשֶׁ֜ה אֶת־כֶּ֧סֶף הַפְּדֻיִ֛ם לְאַהֲרֹ֥ן וּלְבָנָ֖יו עַל־פִּ֣י יְהֹוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ {פ}

וִיהַב משֶׁה יָת כְּסַף פְּרִיקַיָא לְאַהֲרֹן וְלִבְנוֹהִי עַל מֵימְרָא דַיְיָ כְּמָא דִי פַקֵיד יְיָ יָת משֶׁה

וַיִּתֵּן מֹשֶׁה וְגוֹ׳ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ וְגוֹ׳. קָשֶׁה, אַחַר שֶׁאָמַר הַכָּתוּב עַל פִּי ה׳, מַה מָקוֹם לוֹמַר כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ וְגוֹ׳? וְנִרְאֶה כִּי לְצַד שֶׁיֵּשׁ בְּמַעֲשֶׂה זֶה הֲטָבָה לְאַהֲרֹן אָחִיו וּבָנָיו, וְיֵשׁ מָקוֹם לוֹמַר כִּי הָיָה לְמֹשֶׁה נַחַת רוּחַ לְהֵיטִיב לְאָחִיו, לָזֶה בָּא הַכָּתוּב וְשָׁלַל בְּחִינַת מַחְשָׁבָה זוֹ מִמֹּשֶׁה, שֶׁלֹּא חָשַׁב בְּמַעֲשֶׂה זֶה רְצוֹן הַנְּתִינָה לְאָחִיו אֶלָּא לְקַיֵּם מַאֲמַר ה׳ הָיָה לוֹ הַחֵפֶץ בְּמַעֲשֵׂהוּ.