אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה נִשְׁתַּנֵּית מִצְוָה זוֹ שֶׁפֵּרַט בָּהּ הַכָּתוּב רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסִפְרֵי אָמְרוּ: לְפִי שֶׁבְּמַאֲמַר הַחֲצוֹצְרוֹת הִקְדִּים קְרִיאַת הָעֵדָה לַנְּשִׂיאִים, חָשׁ לוֹמַר שֶׁהָעֵדָה קוֹדֶמֶת לַנְּשִׂיאִים, תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֶל רָאשֵׁי״ וְגוֹ׳ שֶׁהֵם הַקּוֹדְמִים. וּבְמָקוֹם אַחֵר (נדרים עח:, בבא בתרא קכ:) אָמְרוּ שֶׁבָּא לוֹמַר הֶתֵּר נְדָרִים בְּיָחִיד מֻמְחֶה, וְכָל זֶה דֶּרֶךְ דְּרָשׁ וְאַסְמַכְתּוֹת. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר הַמַּטּוֹת לִבְנֵי, שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא ״אֶל רָאשֵׁי מַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. וְהָיָה נִרְאֶה לוֹמַר שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְדַבֵּר בְּסֵדֶר זֶה, שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁלֹּא בָּאָה הַמִּצְוָה אֶלָּא לְרָאשֵׁי הַמַּטּוֹת יִשְׂרָאֵל לְבַד, לָזֶה אָמַר ״אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל״, וּכְאִלּוּ אָמַר לָזֶה וְלָזֶה. וַהֲגַם שֶׁלֹּא אָמַר ״וְלִבְנֵי״, הַרְבֵּה מִקְרָאוֹת מְדַבְּרִים בְּסֵדֶר זֶה, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (שמות א:ב) ״רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן״ וְגוֹ׳ וּכְאִלּוּ אָמַר ״וְשִׁמְעוֹן״.
אֶלָּא שֶׁרָאִיתִי בָּרַיְתָא (בבא בתרא קכ.) וְזֶה לְשׁוֹנָהּ: תַּנְיָא, יָכוֹל שֶׁלֹּא אָמַר מֹשֶׁה פָּרָשָׁה זוֹ אֶלָּא לַנְּשִׂיאִים בִּלְבַד? נֶאֱמַר כָּאן ״זֶה הַדָּבָר״ וְנֶאֱמַר בִּשְׁחוּטֵי חוּץ (ויקרא יז) ״זֶה הַדָּבָר״, מַה לְּהַלָּן וְכוּ׳ אַף זוֹ נֶאֶמְרָה לְכֻלָּן. אִם כֵּן אֵין מַשְׁמָעוּת אָמְרוֹ ״לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל״ וְ״לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל״, שֶׁהֲרֵי הֻצְרְכוּ בַּבָּרַיְתָא לְהוֹכִיחַ מִגְּזֵרָה שָׁוָה, וּכְבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כריתות ה.) וְזֶה לְשׁוֹנָם: לְעוֹלָם אַל תְּהִי גְּזֵרָה שָׁוָה קַלָּה בְּעֵינֶיךָ וְכוּ׳.
עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת אָמְרוֹ לֵאמֹר, כִּי לְמִי יֹאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל? וְאִם הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁרָאשֵׁי הַמַּטּוֹת יֹאמְרוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, הָיָה לוֹ לוֹמַר ״לֵאמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל״. עוֹד אָמְרוֹ זֶה הַדָּבָר, מַה בָּא לְמַעֵט בְּתֵיבַת ״זֶה״?
אָכֵן יִתְבָּאֵר הַכָּתוּב בְּהַקְדִּים מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ (חגיגה י.) וְזֶה לְשׁוֹנָם: הֶתֵּר נְדָרִים פּוֹרְחִים בָּאֲוִיר, עַד כָּאן. וְיֵשׁ לְהָעִיר לָמָּה עָשָׂה ה׳ מִמִּצְוָה זוֹ סֵדֶר זֶה, מַה שֶׁלֹּא עָשָׂה כֵּן בְּכָל הַתּוֹרָה, שֶׁכָּל דָּבָר וְדָבָר כָּתוּב יוֹשֶׁר וְזוֹ פּוֹרַחַת בָּאֲוִיר?
אָכֵן הַטַּעַם הוּא כִּי לֹא רָצָה ה׳ שֶׁיִּהְיֶה כָּתוּב לְעֵין כָּל אָדָם שֶׁהַנֶּדֶר וְהַשְּׁבוּעָה יֶשְׁנָם בְּהֶתֵּר, שֶׁבָּזֶה יְזַלְזְלוּ בִּנְדָרִים וּבִשְׁבוּעוֹת. וְלָזֶה נִתְחַכֵּם ה׳ וְהֶעְלִים הַדָּבָר וּמָסַר הַהֶתֵּר לִגְדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם יֵדְעוּ וְיַבְחִינוּ חִלּוּקֵי הַמִּשְׁפָּטִים שֶׁבַּהֶתֵּר, אֲבָל בִּפְנֵי כָּל הֶהָמוֹן יִהְיוּ נְעוּלֵי דֶּלֶת לְקַיֵּם כָּל נֶדֶר וְכָל שְׁבוּעָה, כְּאָמְרוֹ ״לֹא יַחֵל״ וְגוֹמֵר ״כְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו״ וְגוֹ׳. וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַכָּתוּב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת שֶׁהֵם גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּצְוָה בִּשְׁלֵמוּת, אֲבָל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר פֵּרוּשׁ כִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּכְלָלוּת לֹא יֹאמַר לָהֶם מֵהַדִּבּוּר הַנֶּאֱמָר לְרָאשֵׁי הַמַּטּוֹת אֶלָּא זֶה הַדָּבָר, וְלֹא הַפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר שֶׁנֶּאֱמַר בְּעַל פֶּה לְרָאשֵׁי הַמַּטּוֹת (חגיגה י.), וּבָזֶה נִתְיַשְּׁבוּ כָּל הַדִּקְדּוּקִים.
אוֹ יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת בָּאָה הַמִּצְוָה, וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר - פֵּרוּשׁ, כִּי הַנּוֹדֵר וְהַנִּשְׁבָּע מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל יָבֹא וְיֹאמַר לְרָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, וְהֵם יַגִּידוּ לָמוֹ אֶת שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּבַל יַַחֵל וְאֶת שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּהַתָּרָה כְּפִי הַהֲלָכוֹת שֶׁבָּאוּ בְּמִשְׁפָּט זֶה.
וְאִם תֹּאמַר, לְכָל הַדְּרָכִים הֲרֵי הֻזְכְּרוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְוָה זוֹ, וְלָמָּה הֻצְרְכוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לִלְמֹד הַדָּבָר כַּנִּזְכָּר? יֵשׁ לוֹמַר שֶׁלֹּא הֻצְרְכוּ לָדוּן בִּגְזֵרָה שָׁוָה, אֶלָּא לוֹמַר שֶׁמֹּשֶׁה אָמַר הַדְּבָרִים מִפִּיו לְיִשְׂרָאֵל, אֲבָל לְהוֹדָעַת הַמִּצְוָה לְיִשְׂרָאֵל לֹא הֻצְרְכוּ לִגְזֵרָה שָׁוָה. וְזֶה הוּא מַה שֶׁדִּקְדְּקוּ לוֹמַר ״יָכוֹל שֶׁלֹּא אָמַר מֹשֶׁה פָּרָשָׁה זוֹ אֶלָּא לְרָאשֵׁי הַמַּטּוֹת״, וְלֹא אָמְרוּ ״יָכוֹל שֶׁלֹּא נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ אֶלָּא לְרָאשֵׁי הַמַּטּוֹת״, שֶׁאָז תִּהְיֶה הַכַּוָּנָה שֶׁלֹּא נֶאֶמְרָה כָּל עִקָּר.
עוֹד יֵשׁ לוֹמַר שֶׁזּוּלַת גְּזֵרָה שָׁוָה שֶׁהוֹדִיעָה שֶׁמִּצְוָה זוֹ נוֹהֶגֶת בְּיִשְׂרָאֵל, הָיִיתִי יָכוֹל לְפָרֵשׁ אָמְרוֹ ״לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל״ כְּאִלּוּ אָמַר ״שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וְיִהְיֶה הַדָּבָר שָׁקוּל. וְאַחַר שֶׁבָּאָה גְּזֵרָה שָׁוָה שֶׁהִצְדִּיקָה הַמִּצְוָה גַּם בְּיִשְׂרָאֵל, אָנוּ מְיַשְּׁבִים הַכָּתוּב כַּדֶּרֶךְ הָאָמוּר. וְאֵין לְהַקְשׁוֹת לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ ״זֶה הַדָּבָר״ שֶׁבָּא לְמַעֵט שֶׁלֹּא יֹאמַר לַכֹּל שֶׁהַנְּדָרִים נִתָּרִים בַּפֶּה, וַהֲרֵי צְרִיכָה ״זֶה הַדָּבָר״ לִגְזֵרָה שָׁוָה, כִּי הַגְּזֵרָה שָׁוָה גָּמַר לָהּ מִתֵּיבַת ״הַדָּבָר״, וּפֵרוּשֵׁנוּ הוּא מִתֵּיבַת ״זֶה״ לְבַד, הֲגַם שֶׁהָיָה אוֹמֵר ״זֶה אֲשֶׁר צִוָּה ה׳״׃
וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז יִתְבָּאֵר אָמְרוֹ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר, עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ רַזַ״ל (במדבר רבה כב:א) וְזֶה לְשׁוֹנָם: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּנְדָרִים, אֶלֶף עֲיָירוֹת הָיוּ לוֹ לְיַנַּאי וְכוּ׳, הֲרֵי שֶׁהֲגַם שֶׁהָיוּ מְקַיְּמִין שְׁבוּעָתָן נֶעֶנְשׁוּ. וְאָמַר הַכָּתוּב כָּאן כִּי יֵשׁ נְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת שֶׁצִּוָּה ה׳ אוֹתָם, וְהוּא אָמְרוֹ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר - אֵין ״לֵאמֹר״ אֶלָּא גִּלּוּי עֲרָיוֹת (סנהדרין נו:), פֵּרוּשׁ לַחֲשַׁשׁ הָעֲרָיוֹת - ״זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר״ וְגוֹ׳. וְדִקְדֵּק לוֹמַר אִישׁ לִרְמֹז לְתִגְבֹּרֶת נִגּוּד הַתַּאֲוָה, כְּאָמְרָם זַ״ל (רות רבה פ״ו) בְּפָסוּק ״חַי ה׳ שִׁכְבִי״ וְגוֹ׳ שֶׁנִּשְׁבַּע לְיִצְרוֹ, וְכֵן אָמְרוּ (חגיגה י.) בְּפָסוּק ״נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר״ וְגוֹ׳ כִּי מִצְוָה לִשָּׁבַע לְיִצְרוֹ.
