התחילו ללמודוכל אשה ידעת אישׁ. רְאוּיָה לִבָּעֵל, אַעַ"פִּ שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה, וְלִפְנֵי הַצִּיץ הֶעֱבִירוּם, וְהָרְאוּיָה לִבָּעֵל פָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת (יבמות ס'):
הרגו. לָמָּה חָזַר וְאָמַר? לְהַפְסִיק הָעִנְיָן, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, שֶׁאִם אֲנִי קוֹרֵא הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים וְגוֹ', אֵינִי יוֹדֵעַ אִם לַהֲרֹג עִם הַזְּכָרִים אוֹ לְהַחֲיוֹת עִם הַטַּף, לְכָךְ נֶאֱמַר הֲרֹגוּ:
וּכְעַן קְטוּלוּ כָּל דְכוּרָא בְּטַפְלָא וְכָל אִתְּתָא דִידַעַת גְבַר לְמִשְׁכַּב דְכוּרָא קְטּוּלוּ
טף. שם כלל לקטן זכר או נקבה:
וכל אשה ידעת איש למשכב זכר הרגו פירש״י למה חזר ואמר הרוגו וכו׳ וא״ת אי ס״ד שהורשו להחיות כל אשה יודעת איש א״כ מיותר וכל הטף בנשים אשר לא ידעו וגו׳ מק״ו השתא כל אשה יודעת איש הורשו להחיות טף בנשים מיבעיא, אלא י״ל דאי לא כתיב וכל הטף בנשים וגו׳ ה״א נילף טף בנשים מטף בזכר מה להלן להרוג אף כאן להרוג. ד״א הרגו למה נאמר אם שיכולה לבעול אמר ליהרוג בעולה על אחת כמה וכמה אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין לכך נאמר הרגו שאין עונשין מן הדין א״ת לשתוק קרא מהרגו קמא וליכתב הכי ועתה כל זכר וכל אשה יודעת איש וגו׳ אלא אי כתיב הכי סד״א לישהינהו לכל זכר בטף ולא נקטלינהו עד דעברינהו לנשים לפני הציץ ונקטילנהו בהדי הדדי קמ״ל ועתה הרגו כל זכר בטף כלומר עכשיו מיד הרגו כל זכר בטף, וכל אשה ידעת איש לאחר שתבדק בציץ הרוגו. [וכל אשה ידעת איש מנהג הוא שדרך איש לפתות את האשה אבל בנות מדין שהיו פרוצות ופתו את ישראל כתיב בהן וכל אשה ידעת איש].
וְעַתָּה הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף. מַה עִנְיָן הַטָּף לְכָאן, שֶׁהֲרֵי לֹא יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה כִּי אִם עַל הַנָּשִׁים. וְעוֹד, ״הִרְגוּ״ וַ״הֲרֹגוּ״ לָמָּה לִי? וְנִרְאֶה שֶׁמֹּשֶׁה אָמַר לָהֶם: ״הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה״, בֵּין רְאוּיָה לִבָּעֵל בֵּין אֵינָהּ רְאוּיָה, וְלָמָּה לֹא יְדַעְתֶּם מִסְּבָרָא שֶׁיַּחְשְׁדוּ אֶתְכֶם שֶׁחַסְתֶּם עַל הַנָּשִׁים אוֹ בַּעֲבוּר שֶׁכְּבָר זְנִיתֶם עִמָּהֶם אוֹ לְפִי שֶׁדַּעְתְּכֶם עוֹד לִזְנוֹת עִמָּהֶם. וְעַתָּה אַף אִם אוֹמַר לָכֶם שֶׁתַּהַרְגוּ הַנְּקֵבוֹת, מִכָּל מָקוֹם לֹא תֵּצְאוּ מִידֵי חֲשָׁד זֶה, כִּי יֹאמְרוּ, אִלְמָלֵא שֶׁצִּוִּיתִי לָכֶם שֵׁנִית לֹא הֲרַגְתֶּם אוֹתָם. עַל כֵּן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁתַּהַרְגוּ כָּל זָכָר בַּטָּף תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַנְּקֵבוֹת, וְאָז יֹאמְרוּ שֶׁבָּאתֶם לְהִמָּלֵךְ בִּשְׁנֵיהֶם כְּדָת מַה לַּעֲשׂוֹת בַּטַּף וְנָשִׁים, לְפִי שֶׁבַּטַּף אֵין מָקוֹם לַחֲשֹׁד אֶתְכֶם, וּבְוַדַּאי יֹאמְרוּ שֶׁלְּכָךְ לֹא הֲרַגְתֶּם הַטַּף לְפִי שֶׁהֱיִיתֶם מְסֻפָּקִים בָּהֶם וּבָאתֶם לְהִמָּלֵךְ בְּמֹשֶׁה, כָּךְ יֹאמְרוּ גַּם עַל הַנָּשִׁים, וּבָזֶה תֵּצְאוּ מִידֵי חֲשָׁד זֶה. וּלְכָךְ אָמַר ״הִרְגוּ״ וַ״הֲרֹגוּ״, כִּי לֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה, כִּי לַטַּף וְנָשִׁים לְכָל אֶחָד טַעַם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כִּי הַנָּשִׁים נֶהֱרָגִים בְּדִין, כִּי ״הֵן הֵנָּה הָיוּ״ וְגוֹ׳, וְהַטַּף כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶתְכֶם מִן הַחֲשָׁד. וּלְכָךְ אָמְרוּ בַּסּוֹף: ״וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ״ לַעֲבֵרָה, כִּי אָמְרוּ נְקִיִּים אֲנַחְנוּ מִן חֲשָׁד זֶה.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאָמַר ״וְעַתָּה״ מִיָּד וְתֵכֶף ״הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף״. כִּי לֵית דֵּין צְרִיךְ בְּשַׁשׁ (ברכות מ) וְעִכּוּב, אֲבָל ״כָּל אִשָּׁה יוֹדַעַת אִישׁ הֲרֹגוּ״, אֲבָל לֹא תֵּכֶף, כִּי אִם אַחַר שֶׁיִּוָּדְעוּ לָכֶם עַל יְדֵי הַצִּיץ אֵיזוֹ רְאוּיָה לִבָּעֵל. וּמִכָּאן רְאָיָה לְמַה שֶּׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה בְּפָרָשַׁת תְּצַוֶּה (כח לו) שֶׁהַצִּיץ הָיָה מְכַפֵּר עַל הַזְּנוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ג ג): ״וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ״, וְהָיָה כָּתוּב עָלָיו ״קֹדֶשׁ לַה׳״, כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ גֶּדֶר עֶרְוָה שָׁם תִּמְצָא קְדֻשָּׁה. וּמִטַּעַם זֶה הֶעֱבִירוּם לִפְנֵי הַצִּיץ, מְקוֹם הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁגָּרְמָה שֶׁהוֹרִיקָה פְּנֵי כָּל הָרְאוּיָה לְמִשְׁכָּב. וְזֶה טַעַם יָקָר.
הֲרֹגוּ. הֻצְרַךְ לוֹמַר פַּעַם שְׁנִיָּה ״הֲרֹגוּ״, אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל (ספרי) לְהַפְסִיק וְכוּ׳, שֶׁאִם לֹא כֵן יִהְיֶה מַאֲמַר ״וְכָל אִשָּׁה״ וְגוֹ׳ שָׁקוּל אִם נִמְשָׁךְ לְמַעְלָה אוֹ לְמַטָּה. וְקָשֶׁה שֶׁהָיָה לוֹ לְהַקְדִּים תֵּבַת ״הַחֲיוּ לָכֶם״ בְּפָסוּק ״וְכֹל הַטַּף״ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״הַחֲיוּ לָכֶם״, וּבָזֶה אֵין צֹרֶךְ לִכְפּוֹל מַאֲמַר ״הֲרֹגוּ״. וְאוּלַי שֶׁחָשׁ לוֹמַר כֵּן שֶׁאָז תִּהְיֶה הַכַּוָּנָה שֶׁהוּא מְצַוֶּה אוֹתָם לְהַחֲיוֹתָם, וְלֹא כֵן מַחֲשֶׁבֶת ה׳ אֶלָּא רְשׁוּת הוּא אוֹמֵר שֶׁאֵין מִצְוָה לַהֲמִיתָם, וְלָזֶה הִקְדִּים מַאֲמַר ״וְכֹל הַטַּף״ וְגוֹ׳ לוֹמַר שֶׁלֹּא בָּא אֶלָּא לְהוֹדִיעַ מַה יִּהְיֶה דִּינָם, לֹא לְצַוּוֹת בָּהֶם.
וְעוֹד נִשְׁאַר לָנוּ לְיַשֵּׁב מַה שֶׁקָּשֶׁה עוֹד, לָמָּה אָמַר הִרְגוּ בִּתְחִלַּת הַכָּתוּב וְלֹא הִסְפִּיק בַּ״הֲרוֹגוּ״ שֶׁאָמַר לְבַסּוֹף? וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַסְמִיךְ מַאֲמַר ״הִרְגוּ״ לְמַאֲמַר ״וְעַתָּה״, לוֹמַר שֶׁהַתְּשׁוּבָה הָרְמוּזָה בִּ״וְעַתָּה״ הִיא בְּמַעֲשֵׂה הֲרִיגָה, וְכָל עוֹד שֶׁלֹּא הָרְגוּ לֹא קִיְּמוּ תְּשׁוּבַת הַחֵטְא. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַסְמִיךְ ״הִרְגוּ״ לַטָּף וַ״הֲרוֹגוּ״ לָאִשָּׁה וְכוּ׳, לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ מִצְוָה עַל אֵלּוּ בִּפְנֵי עַצְמָן וְעַל אֵלּוּ בִּפְנֵי עַצְמָן. אוֹ נִתְכַּוֵּן לְהַסְמִיךְ זִכְרוֹן הַהֲרִיגָה לְתֵיבַת ״וְעַתָּה״, לוֹמַר שֶׁיַּהַרְגוּם תֵּכֶף וּמִיָּד.